כלבה, ביץ׳. זה הכינוי הנפוץ שלה בשורות הקהל באסיפות הקולניות של דונלד טראמפ. "הכלבה לכלא", צועקים שם. מי שרוצה מזכרת, יכול לרכוש בחוץ חולצות, סיכות, ומדבקות עם תמונות מאיימות שלה, תחת הכותרת "הכלבה". ולא, זו לא המקבילה הנקבית של הגידוף "כלב" המוטח בגבר מעצבן. לכל המיתממים, ותיכף נידרש אליהם — הכוונה לזונה. היא סופגת גם גידופים עם התייחסות מפורשת לאיברים מסוימים. רוצים דוגמית? עשו חיפוש בגוגל וצפו בסחורה. וכן, זה בגלל שהיא אשה.
לא במקרה עוד לא היתה עד היום נשיאה בארה"ב. במוזמביק היתה, בליבריה היתה, בבנגלדש היתה, גם בנפאל, סרילנקה, מאוריציוס ונמיביה, וכמובן בגרמניה, בבריטניה, בארגנטינה, בישראל, ואיפה לא. באמריקה אפילו סגנית לא היתה. בניגוד לתדמית הנאורה והמתקדמת, זו חברה שמרנית ומעמדית קשוחה. חסמי הכניסה לנשים בפוליטיקה האמריקאית הם גבוהים וקשים. הילרי קלינטון היא המועמדת הראשונה לנשיאות מטעם מפלגה מרכזית. לכן זה נראה כך.
ברור שהיא לא קדושה. עצם הצורך להגיד את זה, כבר מצביע על הבעיה. פוליטיקאית לא צריכה להיות קדושה. גם לא מתוקה. קלינטון חריפה וערמומית. אצל פוליטיקאי תכונות כאלה נחשבות ליתרון, אצל פוליטיקאית קשה לקבל זאת, ובוודאי אצלה, שהיא הראשונה במעמד כזה. האם צריך לגלות כלפיה סלחנות בגלל שהיא אשה? להסכים לטיוחים ושקרים שלה ושל המטה שלה, וגם להימנע מוויכוחים אתה, רק בגלל המִגדר שלה? כמובן שלא. אין שום צורך להסכים אתה, ובוודאי שלא צריך להעריץ אותה. היא לא היתה שרת חוץ מבריקה במיוחד, ולגיטימי לטעון שלא תהיה נשיאה טובה. אבל פסול ומגונה להתגולל עליה בגלל שהיא אשה.
אז יגידו, ואומרים הרבה, שזה לא בגלל שהיא אשה, אלא בגלל שהיא הילרי קלינטון. אני לא קונה את זה. כל הקמפיין של טראמפ מבוסס על דימויים ומסרים של כוח, קשיחות וגבריות, כביכול, מול חולשה, כניעות, ונשיות. ולצד זה, הגידופים המיניים. מעולם לא הוטחו גידופים כאלה בטראמפ. או העיסוק המעיק בלבוש שלה. כל כך הרבה שמענו על "בגדי השק" שלה, שאינם "מחמיאים" לגזרתה, ועל הטעם הגרוע שלה. מעולם לא שמענו על החליפה הדובית והסתמית של טראמפ, שבוודאי לא הולמת את גזרתו הדקיקה. על שערו דווקא שמענו המון, כי הוא עצמו מציג אותו כסמל המסחרי שלו. קלינטון לא מדברת על בגדיה ולא עוסקת באופנה — מדוע אם כן עוסקים בזה כולם?
וכמובן, המחלה. מנהיגה יכולה להיות רק במשבצת אחת: "גברת ברזל". אסור לה להיות חולה, כי זה גילוי של חולשה. קלינטון הסתירה את האמת על מחלתה. אנשיה שיקרו. זו היתה איוולת. אבל כשרואים את מחול השדים סביבה כבר שנים, אפשר להבין למה עשתה זאת. הרי לפי מה שרץ ברשת היא אוטיסטית, אפילפטית, לוקה בטורט, טרשת ושיטיון. מי שמטיח בה את כל זה, כולל טראמפ שטוען שהיא בלתי כשירה פיזית ונפשית (!), לא טורח להציג שמץ של ראיה. היא לא חשבה שצריך לחזק את הטענות האלה, והיא שגתה. עכשיו הכל נופל על ראשה.
קלינטון, הרבה יותר מכל מועמד, חייבת להילחם בצרור שלם של דימויים, לפעמים סותרים. אם היא תקיפה אז היא "כוחנית", אם היא מתונה אז היא "חלשה". היא בעצם סופגת באופן אישי הרבה מהגירעון הקולקטיבי של החברה ביחס לנשים. מה שתלוי מעליה מכונה "תקרת הזכוכית". קלינטון מנסה לפרוץ אותה, ווזה עגום ומר וכואב, כי בארה"ב זו תקרת בטון.
פורסם ב״הארץ״.