איזו חברה מגניבה

מארק צוקרברג חייך אלי. אנחנו לא חברים, אפילו לא בפייסבוק. אבל כנראה שגם הוא מקדם את הפוסטים שלו באמצעות מודעות, ואני ״טורגטתי״, כמו רבים ממיליארד המשתמשים ברשת. כשנכנסתי לעמוד, קפצה מודעה עם פניו המחייכות, שהובילה לפוסט שלו. הוא הכחיש שם בלהט כל הטייה פוליטית או צנזורה.

הידיעות בעניין מעוררות סערה. נטען שעורכי פייסבוק חסמו חדשות בעלות גוון פוליטי מסויים במדור ״הסיפורים החמים״ (Trending). לדברי עיתונאים שעבדו בפרויקט, הם נדרשו לפרסם סיפורים בהוראה מגבוה. צוקרברג מכחיש בתוקף: ״פייסבוק דוגלת במתן קול לכל אחד. אנחנו מאמינים שהעולם טוב יותר כאשר אנשים מרקעים שונים יכולים לחלוק את מחשבותיהם ונסיונם״.

האם באמת כל אחד זוכה להשמיע קול? האם פייסבוק הופכת את העולם לטוב יותר? ספק גדול. ראשית, צוקרברג עצמו. המגזין ״פורבס״ מעריך את הונו האישי ב-44 מיליארד דולר: מספר 6 ברשימת עשירי העולם. בשל גילו הצעיר (32) הוא ״עשה״ יותר כסף בכל יום בחייו, מאשר כל אדם אחר. האם פסול להרוויח? האם רע להיות עשיר? לא ולא. אבל בין רווח ועושר, תחרות ויוזמה החיוניות לחברה, לבין בליץ הון מפלצתי, אין ולו כלום. אין פה תחרות, זה לא ״שוק חופשי״, והעולם בוודאי לא טוב יותר. שיטה שמאפשרת לאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, לצבור ממון שכזה על חשבון הרבים, היא רקובה.

צריך להבין: אלה לא המושגים הרגילים של עושר, וזה ממש לא ״היה ככה תמיד״, אלא תופעה חדשה. צוקרברג לא המציא אותה. אבל הוא בהחלט שיכלל אותה. כי הרי במה מדובר בעצם? בקונגלומרט טורפני שממקסם את הצבר ההון באמצעות הפיקציה של שוק המניות, תוך שילוב מחוכם של טכנולוגיה ותקשורת, והתקפלות של המוסדות שאמורים לשמור על האינטרס הציבורי. השורה התחתונה היא העמקה דרמטית של אי-השיוויון.

מי שרוצה להבין את תופעות טראמפ וסנדרס, את המיאוס של מיליוני אנשים ״מהשיטה״ – כדאי שיבין את זה: 60 האנשים העשירים בעולם, חצי מהם אמריקאים, מחזיקים עכשיו בהון כמו מחצית האנושות: 3.5 מיליארד בני אדם. קומץ זעיר של ניאו-פיאודלים, גורף כסף באופן שקשה לדמיין, וכל השאר יורדים. מה שגורם לזה דווקא עכשיו אלה המאפיינים הפולשניים של ענקי האינטרנט והטכנולוגיה עם מוטת שליטה רב-תחומית שמחוללת שאיבת הון מטורפת. קשה לחשוב על גופים אחרים בהיסטוריה עם כל כך הרבה מידע על אנשים. לכן בעשיריית המיליארדרים העולמית מככבים ביל גייטס, ג׳ף בזוס מאמזון, צוקרברג, ולארי אליסון מאוראקל. ובהמשך הרשימה גם לארי פייג׳ וסרגיי ברין מגוגל, ועוד לובשי טי-שירטס למיניהם מחברות בעלות תדמית כה מגניבה.

ומה באשר לתכנים? לזירת הרעיונות ברשת? פייסבוק וגוגל הם מכשירים משוכללים להעברת ממון מהרבים אל המעטים. הפעילות התכנית שלהן מיועדת לצבירת הון. האלגוריתמים המסתוריים למיון התוכן, המידע האישי העצום הנצבר על המשתמשים, ובהתאמה הפירסום הפולשני, וכן, גם הכוונת דעת הקהל כדי שיקנה יותר ויותר. אין למדיה החברתית דבר עם דמוקרטיה – זה ביזנס.

האם אין בכל זאת תועלת בכלים החדשניים שהם יוצרים? בוודאי. אך כדי שנהנה מהם ונשיג קידמה חברתית, כפי שהם מתיימרים לטפח, יש לשים להם גבולות. לדרוש שקיפות, תשלום מסים, ועמידה בכללים שכל גוף ציבורי מחוייב בהם. טענת ״העסק הפרטי״ מגוחכת. גוגל ופייסבוק חזקות מרוב מדינות העולם, והתהום בין הסיסמאות, כגון ״אל תעשה רע״ של גוגל, לבין המציאות, מעולם לא היתה עמוקה יותר.

פורסם ב״הארץ״.