״האדם כמרכז ההוויה כולה״ – מורשתו של אילן גילאון

(דברים בערב לזכרו של אילן – בית ציוני אמריקה, ת״א).

משפחת גילאון היקרה, חברות וחברים יקרי ממרצ ובכלל,

קודם כל אני רוצה להודות לצוות מרצ, בראשות המזכ"ל תומר רזניק ודניאל צרפתי ראש המטה, שאירגן את הערב החשוב הזה. עשו את זה אנשים שמאוד אהבו את אילן, ולכן עבורנו זה קודם כל ארוע אישי. כי הוא היה חבר שלנו.

אני רוצה להקדיש את הדברים שלי הערב למורשת של אילן גילאון, ואני חושב שהוא בהחלט השאיר מורשת, שצריך להדגיש אותה. וזה התפקיד שלנו, ושלי כיו"ר מרצ.

אם צריך להגדיר את זה על רגל אחת, והוא בעצמו הרי היה אומר שהוא עושה הכל על רגל אחת, כי הרגל השניה היתה משותקת…
אגב, הוא גם התייחס לזה בהומור, לא עשה לעצמו הנחות, וגם לא פעם ליגלג על עצמו. היה לו חוש הומור אדיר, וזה לגמרי חלק ממי שהוא היה ומהקסם שלו. אז למרות שאנחנו בארוע ה-30 לפטירתו, ואנחנו אבלים, אני בכל זאת אתן פה גם כמה אנקודוטות ובדיחות אילן, כי אני יודע שהוא היה עושה את זה בדיוק.
אז הנה, במשרד שלו היתה תלויה תמונה של השייח אחמד יאסין על כסא גלגלים. אנשים היו שאולים מה זה אתה שם תמונה של יאסין – אז הוא אמר: זה בשביל להראות שלא כל הנכים צודקים…

טוב, אז אם להגדיר את השקפתו על רגל אחת – אז אני אצטט אותו:
"התפיסה הבסיסית ביותר בסוציאליזם אומרת שאתה מכבד את האדם כמרכז ההוויה כולה. ואתה נותן לו כבוד. זה מה שזה אומר." – דברי אילן.
האדם במרכז,
כבוד האדם.
אמרתי בהלוויה שאילן תמיד צחק על ״השמאל שאוהב את האנושות אבל שונא את האנשים״. אז זהו, שהוא אהב את האנושות, ואהב את האנשים.
האדם במרכז.

הסוציאליזם שלו לא היה תיאורטי. הוא לא היה דקדקן של דיאלקטיקה, וללא ציטט את התיאוריות של אנגלס. הוא הגדיר את הסוציאליזם שלו "כסוציאליזם אורטופדי" . לא, לא רק בגלל הרגל…
הסוציאליזם האורטופדי של אילן הוא קודם כל מאוד נגישותי. משהו שהוא לחלוטין לא תיאורטי וערטילאי אידיאולוגי, אלא משהו שאתה יכול להרגיש אותו, לגעת בו ביד, לנסוע עליו בכסא גלגלים.
הוא אמר לי שפעם הוא קרא לעצמו סוציאליסט, ועכשיו הוא קורא לעצמו נגישיסט.
הנגשת הסביבה לבני אדם – ולא התאמת בני האדם לסביבה.
הסוציאליזם שלו, המאוד מעשי, היה מלחמה למען החלשים ביותר בחברה הישראלית. והוא בא לזה גם ממקום אישי. "אני אדם חלש מספיק כדי להרגיש יותר טוב את זולתי, ואני משתדל להיות חזק כדי לשנות את המציאות, זה המוטיב של החיים שלי", הוא אמר.
אלא ש, כמו שאור קשתי כתב בהארץ:
"במאבקים שאילן הוביל לא היה גרם אחד של מסכנות. הם היו ביטוי לתפיסת עולם יסודית, הרואה באנשים עם מוגבלות חלק אינטגרלי מהחברה, שווי-זכויות במובן הרחב ביותר שלהן. כך היה במאבק להעלאת קצבאות הנכים, כמו גם בפעילותו לקידום תקנות הנגישות או לטיפול במוסדות סגורים שהתנאים בהם לא ראויים לחיי אדם – כל אדם."
ואני ממשיך בציטוט:
"בכנסת, הלשכה של גילאון היתה פתוחה לכל מי שנפל, או ליתר דיוק – הופל, בין נציגי השלטון השונים, משווע לעזרה או לפחות שיקשיבו לו. יואב קריים, ממובילי זכויות אנשים עם מוגבלות, אומר שגילאון היה שליח ציבור אמיתי. לצד הטיפול הפרטני, גילאון לא ויתר על ראייה עקרונית, רחבה יותר – על גובה קצבאות הנכים, על תקנות הנגישות שמשרדי הממשלה אינם מקדמים, על השירותים שהופרטו ונמסרו לחברות כוח אדם. אחד לא בא על חשבון השני. ההפך: שני הצדדים משלימים זה את זה. סוציאליזם בגובה בני אדם."
אורטופדי
נגיש.
גם בעניין הזה היתה לו הסתכלות כוללת.
"הוא אמר כך:
"אני יוצא מנקודת הנחה שאין דבר כזה אנשים מוגבלים או לא מוגבלים, כל בני האדם הם מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או שיש בסביבתם מוגבלים או כשיזדקנו יהפכו למוגבלים. לכן אני אומר שצריך חסד ורחמים, אני רוצה ערבות הדדית, בעיני עוני זו חלוקה לא נכונה של העושר. החברה הישראלית נמצאת במצב כלכלי יחסי איתן וטוב ויכולה לחלק קצת אחרת את העוגה, לתת לאנשים בשלב התחתון, שנמצאים בחרדה קיומית שלא יהיה להם יותר מדי קר בחורף, שיהיה להם כסף לאוכל ולתרופות, שהיה לו די צרכו. אלה צרכים מיידיים שאנחנו חייבים לאפשר אותם לכולם, כולם נבראו בצלם, אנחנו חיים במציאות שמעל מיליון ילדים עניים".
ופה היתה אחדות בין המסר הפוליטי למסלול האישי:
• "חבר כנסת צריך לקבל החלטות כאילו הוא זקן, עני, וחולה ולא כאילו הוא צעיר, עשיר ובריא."

אבל מי שמנסה להציג את אילן ותפיסת העולם כמשהו "רק חברתי", ויש הרבה פעמים נטייה כזו, בטח בימין להגיד – אנחנו תומכים במצע החברתי שלכם, אבל לא במדיני, לא בפוליטי.
אילן ממש התנגד לזה. וגם כשהיו אומרים לו – אותך אנחנו אוהבים כי אתה חברתי.
היה לו משפט קבוע:
"אין שמאל שהוא לא סוציאליסטי, אין סוציאליזם שהוא לא שוחר שלום, אין שוחר שלום שלא מצביע על פיתרון קונקרטי, אין פיתרון קונקרטי זולת חלוקת הארץ,"

והנה עוד ציטוט זהב של אילן:
"תפיסת עולמי היא שלושה דברים: חלוקת העושר, חלוקת הארץ, חלוקת הדת מהמדינה".
אגב, בעניין הזה של חלוקת הארץ – לאנשי ימין שלא אהבו לשמוע אותו בנושאים האלה, הוא היה אומר: "אני כל כך אוהב את הארץ שאני מוכן להסתפק בחלק ממנה".
היתה לו תפיסת עולם שמאלית שלמה. על מרצ הוא אהב להגיד כך: "מרצ היא המפלגה הכי ירוקה מבחינה סביבתית, הכי שקופה מבחינת נקיון כפיים, הכי אדומה מבחינה חברתית, והכי אפורה מבחינת הסיזיפיות של העבודה שלה".
אגב, הוא תמיד צחק ואמר "איך הגענו למצב שאני מכיר את כל המצביעים של מרצ בארץ?"

יחד עם האידיאולוגיה הלוהטת הוא היה איש פרגמטי. אני חושב שזה חלק מהסוציאליזם האורתופדי, הנגישותי, שלו. עוד הרבה לפני שחלנו להיות בממשלה, אילן אמר כך: "אני מאוד בעד להיות בממשלה, אני רוצה שנשנה, אני לא רוצה להיות מבקר המדינה. יש תחושה שלשמאל רק חשוב להגיד ולא לשנות מציאות". והיה לו מאוד חשוב שדברים יקרו – מהרמה הלאומית ועד רמת הפרט.
• "עלינו להיות תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את זולתנו ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות."

סוציאליסט יקר שלנו, אחי – הלכת מאתנו צעיר, אבל הספקת לעשות כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים. צדיק אמיתי. אני אוהב אותך מאוד.
ותראה כמה אוהבים אותך. הוא גם ידע לאהוב, זכר מה אנשים אוהבים. פעם אחת הבאתי להורים שלי ריבה שלו, ריבת ורדים, אחר כך אמרתי לו שאבא שלי מאוד אהב את הריבת ורדים. זהו, מאז כל פעם היה מביא לי ריבת ורדים שאתן לאבא, זכר את זה שנים. המתיקות הזו בריבה זה המתיקות של האיש הזה.
יהי זכרו ברוך.