שיוויון בבריאות, שיוויון לפריפריה

אני רוצה לדבר אתכם היום על שוויון – זה הערך המרכזי שמנחה אותי מאז שהתחלתי את פעילותי הציבורית. שוויון בין כל בני האדם, ללא הבדלי דת, גזע, מין, נטייה מינית, מצב כלכלי או מקום מגורים. לכן היה חשוב לי במיוחד להגיע לכנס החשוב הזה היום, ומכאן אני ממשיך דרומה לשגב שלום, לסיור בנושא בריאות בציבור הבדואי בנגב.

השיוויון הוא ערך יסוד בכל תחומי החיים ובכל משרדי הממשלה, אבל הוא בולט במיוחד בתחום הבריאות. לכן העקרון הזה, שממשיך להוביל אותי מהכנסת גם לממשלה, הוא נושא הדגל שלי בתפקיד שר הבריאות.

מערכת הבריאות הציבורית שלנו, צוותי הרפואה, קופות ובתי החולים, וכולנו במשרד הבריאות אמונים על השמירה על הזכות היסודית לבריאות, ועל השיוויון במימוש הערך הזה.

הזכות לבריאות היא מעמודי התווך של זכויות האדם. ללא הזכות לבריאות, לא מתקיימות אף אחת מהזכויות האחרות. זה הבסיס לכל – אלו "החיים עצמם".

הזכות לבריאות היא קודם כל עניין ערכי, והחובה המוסרית שלנו היא להבטיח שירותי בריאות איכותיים לכל אזרח ישראלי. לא משנה מה מצבו הכלכלי, לא משנה מה מוצאו, ולא משנה איפה בנה את ביתו.

כדי להגשים את המטרה הזו, יש לנו שני אתגרים גדולים. הראשון – חיזוק הרפואה הציבורית, ובפרט שמירה על כוח האדם האיכותי במערכת. את אחת הדוגמאות המובהקות לאתגר הזה ראינו כאן בדרום, כשהוקם בית החולים הפרטי אסותא אשדוד, וכמעט בין לילה הביא להתרוקנות של מחלקות שלמות בבתי חולים שכנים מכוח האדם שלהן. אנחנו לא רוצים לראות את התופעות הללו קורות שנית, ולכן, זו סוגיה מרכזית שאנחנו פועלים לתת לה מענה.

צוותי הבריאות, המלאכים בלבן, הם לב ליבה והמשאב היקר מכל במערכת הבריאות. מערכת שהיא כולה אנשים למען אנשים. אבל לצערי, המצב כיום הוא שכשני שלישים מרופאות והרופאים שלנו לומדים מחוץ לישראל בזמן שרק מעטים מתקבלים ללימודי רפואה בישראל. זה מעמיד אותנו במקום הנמוך ביותר ב OECD במספר הרופאים המוכשרים בתוך המדינה. זה דבר שחייב להשתנות.

 

 

אתגר הכשרת כוח האדם הרפואי דורש שיתוף פעולה הדוק בין משרד הבריאות לאקדמיה, ובעיקר הוא דורש מאיתנו תכנון ומחשבה ארוכת טווח, דבר שממשלות ישראל לא הצטיינו בו בשנים האחרונות. כבר התחלנו לעבוד על תכנית מקיפה להגדלת כח האדם הרפואי בישראל בכלל, ובנגב בפרט.

אנו פועלים כדי להוציא את התוכנית אל הפועל ולהגדיל את מספר אנשי הצוות הרפואי המוכשרים בישראל. המטרה היא להוסיף מאות רופאות ורופאים חדשים ומאות אחיות ואחים חדשים בכל שנה. תכנית זו תתמוך גם בהכשרה מתקדמת לתפקידי רפואה נוספים, חלקם חדשים, שיסייעו להקל על העומס הרב במערכת. חברים אנחנו צריכים לראות יותר רופאות ורופאים שגדלו כאן בנגב, או בגליל – לומדים כאן, נשארים לעבוד כאן, ומחזקים הרפואה הציבורית בפריפריה.

צמצום הפערים בבריאות בין פריפריה למרכז הוא האתגר השני שעומד לנגד עינינו. השאיפה לצמצום פערים והנגשת השירות לכל מי שזקוק לו, בכבוד, במסירות, ובכל חלקי הארץ, היא המטרה המתמדת של מערכת בריאות ציבורית בריאה. זאת המחויבות שלי כשר הבריאות.

כולנו מכירים היטב את הפערים בבריאות. בין מגזרים שונים בחברה, ובין מרכז ופריפריה. הפערים האלו לא הולכים ומצטמצמים – להפך. על פי נתוני משרד הבריאות, במקרים רבים ישנה החמרה, והפער רק הלך וגדל משנה לשנה. זה מצב בלתי נסבל.

צמצום אי-השיוויון בבריאות הוא אינטרס לאומי ראשון במעלה. משבר הקורונה הוכיח פעם נוספת כי הפערים בבריאות הם לא רק כשל מוסרי, אלא סוגיה עם השלכות קשות הפוגעת בכל אחת ואחד מאזרחי ישראל. אני לא מתכוון להרפות מהנושא הזה. אנו מקדמים עכשיו כמה פרויקטים במטרה לאפשר נגישות לבריאות איכותית לכל תושב בישראל. אנחנו פועלים להקמה של בית חולים חדש כאן בנגב, בניית מרפאות, מכונים להתפתחות הילד ומוקדי רפואה דחופה. יש לדברים האלה משמעות תקציבית גדולה מאוד וזה לא פשוט. עמדנו על  הדבר הזה במסגרת המשא ומתן הקואליציוני טרם הקמת הממשלה, ואנחנו מקדמים את זה גם עכשיו במסגרת הדיונים על תקציב המדינה.

לסיום, איך אפשר שלא, כמה מילים על הקורונה. כמו בכל העולם, גם כאן, אנו מתמודדים עם עליה בתחלואה בעקבות זן הדלתא. יש לנו במשרד הבריאות את טובי המומחים. באמת, אנשים פשוט מעולים, שעובדים מסביב לשעון במאבק בתחלואה למען בריאות הציבור כולו.

אנחנו פועלים באופן שקול ומקצועי, ובלי לייצר פאניקה מיותרת בציבור. עושים הכל על מנת לשמור על בריאות הציבור, במינימום פגיעה בחופש התנועה, בזכויות האזרח ובפרנסה של אזרחי ישראל.

 

 

אנחנו מבינים שהקורונה לא תחלוף בקרוב מהעולם. אחרי זן הדלתא , יתכן ויצוץ בעולם וריאנט אחר. נצטרך ללמוד לחיות לצד הקורונה, כפי שאנחנו חיים לצד מחלות ונגיפים אחרים.

המדיניות שאני מבקש להוביל היא מדיונות שמסתכלת קדימה. לא על השבוע והחודש הבאים, אלא שנה קדימה. גם הערב בדיוני קבינט הקורונה אנחנו נמליץ על צעדים ברוח הזו. צעדים שיגנו עלינו מפני תחלואה קשה, שיפגעו כמה שפחות בשגרת החיים שלנו, וצעדים שנוכל לחיות איתם לאורך זמן. לא אקורדיון, אלא משקפת במבט אל האופק.

כדי שנוכל להמשיך ולשמור על מקסימום הגנה עם מינימום הגבלות, אנחנו חייבים להגביר את קצב החיסונים. זה המפתח לעניין כולו – מה שיאפשר לנו להימנע מהגבלות קשות על הציבור והמשק. זו משימה משותפת לכולנו.

מי שמתחסן פועל באחריות אישית ולאומית. המחוסן מגן על עצמו מתחלואה קשה וגם שומר על בני משפחתו ועל קרוביו. מי שמתחסן מסייע לנו לשמור על שגרת החיים בישראל וגם מסייע במאבק העולמי בנגיף הקורונה.

כאן בנגב מתגוררת רוב האוכלוסייה הבדואית בישראל ששיעור ההתחסנות שלה נמוך במיוחד. אני נוסע מכאן לסיור מיוחד ביישוב שגב-שלום במטרה לעודד את ההתחסנות. אני קורא מכאן לבני 12 ומעלה, לכל מי שעדיין לא התחסן – לכו להתחסן.

אני רוצה להודות לכל השותפים שהגיעו לכאן היום. מטרת הכנס היא לקיים התייעצויות אתכם, תושבי הנגב. אנו מעריכים את הזמן שאתם מקדישים בנוכחותכם בכנס זה. אני רוצה להודות לאיילת גרינבאום, שמובילה את החשיבה האסטרטגית במשרד הבריאות, לאוניברסיטת בן-גוריון שמארחת אותנו ואני מאחל לכולנו כנס מעניין ופרודוקטיבי.

העיקר הבריאות.

 נאום בכנס מנהיגות רפואית בנגב.