ראשי הבית היהודי יצאו בקמפיין שפל. מאז הפיגוע בחלמיש הם מהלכים אימים על מערכת השיפוט הצבאית, רומסים את הפרדת הרשויות, ודורשים בטוויטר עונש מוות למחבל שנלכד בחיים. "לרוצחי ילדים ומשפחות מגיע עונש מוות", צייצה איילת שקד. כאילו לא מדובר בשני חברים בקבינט, אחת שרת המשפטים והשני שר החינוך, אלא באחרוני הטוקבקיסטים.
שני אנשים בלבד הוצאו להורג בישראל. הראשון קצין צה"ל, מאיר טוביאנסקי, שהורשע בריגול בבית דין שדה, חודש לאחר קום המדינה, על לא עוול בכפו. השני פושע מלחמה נאצי, אדולף אייכמן, מהאחראים הראשיים להשמדת יהודי אירופה. אלה הפרופורציות. שום רוצח, גם במקרים המזעזעים ביותר, בפעולות טרור או במקרים פליליים, לא הוצא כאן להורג. טענת בנט ושקד כי בחוק הצבאי קיים עונש מוות, "וצריך רק לבקש", היא היתממות עלובה. עונש המוות במשפט הישראלי — האזרחי והצבאי — הוא אות מתה. כבר שנים התביעה אינה מבקשת זאת.
בכל העולם המערבי בוטל עונש המוות לפני עשרות שנים, להוציא את ארה"ב, שגם בה מספר ההוצאות להורג הולך וקטן. אפילו בבתי דין בינלאומיים, שבהם נשפטים אנשים על זוועות של רצח עם, אין כיום עונשי מוות. היכן הוא קיים בהיקף נרחב? באיראן, סין, ומדינות דומות. בנט ושקד יודעים זאת היטב. הרי רק לפני שנתיים הם הצביעו יחד עם 94 ח"כים נגד עונש מוות למחבלים.
עונש מוות הוא בלתי הפיך, וכבר הוכחו בעולם כשלים רבים כל כך בהליכים שהביאו להוצאות להורג, כולל, כאמור, אצלנו. בארה"ב גם הוכחה אפליה ברורה נגד מיעוטים ועניים בהטלת עונשי מוות. אך כל הטיעונים הללו, החשובים כשלעצמם, מתגמדים מול הנקודה המוסרית: הוצאה להורג, רצח בחסות החוק, היא אחת העוולות הקשות של החברה האנושית. אין בלבי חיבה או רחמים לרוצח, לכן איני רוצה להפוך לכזה. קריאות "מוות, מוות" הן מחזה בהמי שמותיר כתם קשה. בדיוק כמו מסע השטנה נגד החייל ש"רק" ניטרל את המחבל, אבל לא הרג אותו. אין לזה שום קשר עם מאבק בטרור. זו תאוות דם — כאילו שאין מספיק דם ומוות בעולם. צדקה אמו של הלוחם שאמרה, "אנחנו לא רוצחים, אנחנו מגינים". האשה הזאת ובנה הם דוגמה ומופת. לעומתם, בנט ושקד רק מלבים יצרים.
אין שום טעם בשאלה אם עונש המוות מרתיע (והוא לא, אגב. אפילו המחבל במקרה הנוכחי רצה למות). ואם הוא מרתיע אז מה? זה אומר שהוא צודק? ואם נמצא שלהרוג משפחה שלמה זה מרתיע — אז נקבל חוק להמתת משפחות של עבריינים? ואם "מרתיע" להשמיד כפר שלם? אל מול רצח והרג יש להציב דרך אחרת, מוסרית וראויה. צריך לבטל את עונש המוות כליל. אדם דתי עשוי להגיד שלגזור מוות זה בידי שמים, לא בידי אדם. אני חושב שזה לגמרי בידי אדם, והאדם צריך לבחור: להיות אדם או לאבד צלם אנוש.
מי שמתיימרים להנהיג מפלגה בשם הבית היהודי, ומדברים בלי סוף על יהדות, כדאי שיידעו שהיהודים היו הראשונים בעולם שביטלו את עונש המוות. הסנהדרין היתה רשאית לגזור מוות, אבל כמעט לא עשתה זאת. "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם" (מסכת מכות). כבר בתקופת בית שני הסנהדרין סירבה לדון בדיני נפשות, ומאז בטלו בעצם עונשי המוות בישראל. זו המורשת שלנו, זו גאווה יהודית. ועכשיו, כאן, רוצים להחזיר את הגרדומים?
את ההרג נשאיר למלאך המוות. ידיו מלאות עבודה. אנחנו נתמקד בחיים.
פורסם ב״הארץ״.