הזכות להינשא היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, שעל חברה מתוקנת להבטיח לכל תושביה ללא כל הפלייה; בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, נקבע בסעיף ט"ז: "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת; הם זכאים לזכות שווה במעשה הנישואין, בתקופת הנישואין ובעת ביטולם".
במדינת ישראל היום, זכות זו אינה מובטחת לכל אדם. קיימות קבוצות גדולות, אשר המצב המשפטי הקיים, אינו מאפשר להם להינשא בישראל ולמעשה סובלים מאפליה מתמשכת מטעמי גזע, דת ומין; בנוסף זוגות רבים נאלצים להינשא בדרך, אשר נוגדת את צו מצפונם; הצעת החוק לא באה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום, אלא להוסיף עליהם אפשרות של נישואין אזרחיים כנהוג ברוב מדינות העולם; מי שיבחר להינשא בדרך הנהוגה היום, יוכל להמשיך ולעשות זאת; הצעת חוק זו באה להבטיח כי כל אדם בישראל יוכל להינשא בישראל על פי אמונתו וצו מצפונו וכן להתגרש.
כפי שניתן יהיה לבחור את מיסוד הקשר בדרך דתית או אזרחית, כך יהיה ניתן לבחור את דרך פירוק הקשר; כדי לצמצם את תופעת סרבנות הגט והסחטנות שבצדה, יוכלו בני הזוג לבחור להתגרש באופן אזרחי בבתי המשפט לענייני משפחה; הצעת חוק זו מעניקה גם את האפשרות לזוגות שנישאו בדרך אזרחית ורוצים להתגרש בדרך דתית לעשות כן ולהבטיח כי גירושיהם יוכרו על ידי הממסד הדתי; האפשרות לבחירת ערכאת הגירושין מבדילה הצעת חוק זו, מהצעות אחרות שהוגשו בעבר.
הצעת החוק נדחתה בשתי הזדמנויות שונות במליאת הכנסת. להצגת החוק על ח"כ ניצן הורוביץ במליאה: