מאפס עד מאה בשלוש דקות

קודם כל, קצת אופטימיות. מגיע לנו, נכון? אז ככה: המספרים מעודדים. כל נתוני התחלואה בירידה. ואם להסתכן בתחזית, עניין שאני נמנע ממנו בדרך כלל, נראה שהגל הרביעי, גל הדלתא, הולך ודועך. זה טוב, זה נותן תקווה, ואני גאה שאנחנו מצליחים במשימה, בלי סגר, בלי להשבית ענפים שלמים במשק, עם לימודים, עבודה, תרבות, ותנועה חופשית.
כל זה לא קרה מעצמו, ככה במקרה. זו מדיניות, אסטרטגיה, שקידמתי מהיום הראשון שלי כשר בריאות – להעניק כלים שיאפשרו לכולנו לחיות לצד הקורונה. לא להשבית את החיים בכל גל תחלואה, כי הנזקים של השבתה כזו הם איומים. אגב, גם מבחינה בריאותית.
אז איך נלחמנו בקורונה מאה הימים הראשונים של הממשלה הזו? המדיניות שלי היא "חיסונים ותקנים" – מאמץ התחסנות גדול מאוד, כולל במנה המשלימה, וחיזוק אמיתי ויסודי של מערכת הבריאות בתקני קבע. הגל הרביעי היכה בנו מייד לאחר שקמה הממשלה, יצאנו למבצע חיסונים של המנה המשלימה, שמוכיח את עצמו בצורה בלתי רגילה, הרחבנו את נפח הבדיקות באופן חסר תקדים בעולם, ובמקביל השקעתי מאמץ בלתי פוסק בהגדלת תקציב בריאות.
מערכת הבריאות הציבורית הורעבה במשך 20 שנה. זו היתה מדיניות מכוונת של ממשלות הימין. פחות ציבורי, יותר פרטי. צריך להבין, המערכת גם ככה מתוחה עד הקצה, הצוותים שחוקים. דרוש כאן טיפול שורש, לא סתימה זמנית. צריך להפוך את הגלגל. זה מה שמדריך אותי בכל צעד: איך מתרגמים את עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה לטיפול ביוסי מערד או ברונית מחדרה – שיקבלו תור מהר, שלא יצטרכו להוציא כספים, ובעיקר שיזכו לטיפול הכי טוב, בדיוק כמו המקושרים והעשירים. ואיך דואגים לעובדים, שנותנים את הנשמה.
הנה דוגמא – את תקני הקורונה שנתנה הממשלה הקודמת באופן זמני, לשנה בלבד, וכבר התחילו להישלח מכתבי פיטורין, קיבעתי בבסיס התקציב. מדובר במאות מיליוני שקלים ובאלפי תקנים שיישארו במערכת הבריאות לתמיד, הרבה אחרי הקורונה. ובעיצומו של הגל, הצלחנו להביא עוד תוספת של מאות רופאות, אחים, עובדי משק, טכנאיות – וגם הפעם, לא כעובדים זמניים, ולא כעובדי קבלן חס וחלילה. לא במשמרת שלי. אצלי נוספים רק עובדים קבועים, בתקן.
ולמרות הקורונה שהשתלטה על חיינו, אסור לנו בשום אופן לזנוח עניינים אחרים. כשהצבתי את בריאות הנפש בראש סדר העדיפויות שלי, באו אלי בטענות – "בזה אתה מתעסק עכשיו?"… כן, בהחלט, בזה אני מתעסק, וגם הבאתי לזה תקציב חסר תקדים. כי בריאות הנפש הוזנחה והופקרה במשך שנים. זו היתה החצר האחורית של מערכת הבריאות, תמיד בתחתית סולם העדיפויות. למה? מתמודדי הנפש ובני משפחותיהם, ראויים ליחס וטיפול טובים יותר. לא עוד "רחוק מהעין, רחוק מהלב". אני מקפיד לבקר במוסדות לבריאות הנפש – אני רואה את ההשקעה והמסירות של הצוותים, אל מול תנאים שלא מקובלים עלי בשום אופן. כמו אגרוף בבטן. זה כאילו שמתמודד נפש צריך להיענש על זה שהוא חולה – בנוסף למחלה הכאובה ולסטיגמה החברתית שנלווית אליה, הוא גם צריך לסבול מתנאים ירודים, להמתין חודשים בתור לטיפול בקהילה… די, אנחנו נשנה את זה. ואין קיצורי דרך, זה ייקח זמן, אבל חייבים להתחיל, ואנחנו מתחילים, כי אם לא נתחיל אף פעם לא יהיה שינוי.

כך גם בעניין תורנויות המתמחים. תאמינו לי שלא קל באמצע הקורונה, עם כל הלחץ, וגם עם שאר העניינים בממשלה המורכבת שלנו, לקבל החלטה על קיצור התורנויות, וגם ליישם את זה. שנים ברחו מזה כמו אש, לא העזו להתקרב לבעיה המסובכת הזו. לא אצלי. הגיע הזמן לשנות, ואנחנו משנים. וכן, המשמרות של 26 שעות, יקוצרו כבר בשנה הבאה – קודם כל בבתי החולים בפריפריה. נכון, זה מורכב, זה ייקח זמן, צריך להכשיר עוד הרבה רופאות ורופאים ולהכניס אותם למערכת. אבל גם את זה אנחנו עושים.

ויש עוד תחום, שאני מודה שקרוב ללבי: כל מה שנוגע לאפליית להט"ב. תרומות דם, למשל. או פונדקאות בישראל לזוגות מאותו מין ולאבות יחידים. או מה שנאלצים לעבור טרנסג'נדרים בהליכים של התאמה מיגדרית. היו שרי בריאות לפני, שלא העזו להעלות את המילה הזו על דל שפתם – להט"ב. אז די, נפתחת תקופה חדשה במשרד הבריאות, ואנחנו בעיצומו של שינוי גדול.

כשמבקשים ממני להגדיר את השינוי הזה, ובכלל את המדיניות של מרצ ושלי בממשלה, אני מתחיל בסוציאל-דמוקרטיה ומסכם בשיוויון ערך האדם. מה זה אומר בדיוק? "שכל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם" – אלה המילים של הסעיף הראשון של ההכרזה לכל באי עולם של זכויות האדם. ומה הזכות הראשונה שההכרזה מגדירה? הזכות לחיים. זו נשמת אפה של מערכת הבריאות: לשמור על זכותו לחיים של כל אדם – כל אדם. כן, גם מבקש מקלט שחי כאן, או פלסטיני, שנישא לאזרחית ישראל והקימו כאן משפחה – הוא בן אדם. "באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו. ואם תדקרו אותנו – לא נזוב דם?", כתב שייקספיר על היהודים. ואנחנו, גם כיהודים, מצווים לנהוג אחרת. בני האדם האלה חיים בינינו, הם לא שקופים בעיני. ולכן עמדתי על כך שגם הם יקבלו ביטוח רפואי, וייפסק עוול של שנים.

אז זהו, נגמרו החגים, ונגמרו גם מאה הימים הראשונים, ואנחנו ממשיכים לעבוד בכל המרץ והמרצ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.