לשבור את הפרדיגמה

כל יום שעובר והנאשם מבלפור ממשיך לכהן כראש ממשלה, הוא נזק נטו למדינה. יש שתי בעיות עיקריות אתו. הבעיה הראשונה: הוא תקוע בגישה כלכלית ארכאית, קפיטליזם מיושן שלא מתאים בשום אופן למשבר עצום כמו המשבר הנוכחי. זו הסיבה שישראל מפגרת אחרי כל מה שנעשה עכשיו בעולם, והאבטלה כאן היא הכי גבוהה בין המדינות המפותחות.

הבעיה השניה עם נתניהו: את עיקר זמנו וכוחו הוא מקדיש למלחמה מטורפת וחסרת מעצורים בכל מי שלא רוקד לפי החליל שלו. מערכת המשפט, מנדלבליט, המפגינים, יריביו הפוליטיים, וכמובן איי האומץ הבודדים שעוד נותרו בתקשורת. הוא אינו בוחל בדבר, אין לו שום קווים אדומים, ובמצבו הנוכחי הוא יעשה הכל, אבל ה-כ-ל, כדי להיחלץ מהמשפט ומהעונש, ולהחזיק בשלטון בכל מחיר.

תפקידנו כאופוזיציה וכמפלגה אידיאולוגית הוא להביא לסיום שלטונו, לקדם את דרכנו ולהציג חלופות לחידלון הממשלתי. לכן הצגתי השבוע את התכנית הכלכלית שלנו: תוכנית סדורה ראשונה של מפלגה בישראל להתמודדות עם המשבר. הדגש בתכנית שלנו הוא על הורדת האבטלה ומעבר לצמיחה. וכן, היא מבוססת על העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים ועל מסקנות ממה שכבר נעשה בעולם בחודשים האחרונים.

עכשיו עשו לעצמכם טובה ובואו לאחת ההפגנות. יש כאלה בכל ישוב כמעט. בניגוד לקיטורים הקבועים של ״אבל למה אין צעירים״ או ״אבל למה רק בתל אביב״ וכמובן הטרוניה הקבועה ״אבל למה לא רואים אתכם״, ההפגנות עכשיו מעודדות ומרוממות רוח.

גם בבלפור רואים מה שמתרחש, ולכן מגיבים בכל הכוח, ואני מתכוון בכוח ממש, באלימות. שלא יהיה בכלל ספק: האלימות נגד המפגינים מקבלת אור ירוק מלעלה. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה עושה תכנית ריאליטי – ״מי רוצה להיות מפכ״ל״. המועמד שיוכיח את הלהיטות הגדולה ביותר לדכא את ההפגנות, יזכה בתפקיד.

כדי להתמודד עם המצב הזה, הגשתי שתי הצעות חוק, בשיתוף הצוות המצויין של מכון ״זולת״, שהקימה חברתנו זהבה גלאון, יו״ר מרצ לשעבר. הצעת החוק הראשונה מפקיעה את בחירת המפכ״ל מידי השר אוחנה ומעבירה אותה לוועדה שאיננה בשליטה פוליטית. הצעת החוק השניה מחייבת את המשטרה להשתמש בכוח מידתי בלבד במהלך הפגנות ומטילה עליה חבות בנזיקין במקרה של פגיעה במפגינים.

למהלכים הללו יש השפעה רבה. מרצ היא מפלגה קטנה, באופוזיציה, אבל פעם אחר פעם היא מצליחה לאתגר את הממשלה ולנער את השיח הציבורי. זה התפקיד שלנו וזה בדיוק מה שקורה עם החוק שלי לאיסור טיפולי המרה, שזכה לרוב בהצבעה הטרומית בכנסת. החוק הזה מחולל צונמי פוליטי וחברתי. הוא מחדד את ההבדלים בין המחנות האמיתיים בכנסת – בין סובלנות ופתיחות לבין שמרנות וכפייה, ויוצר גלי הדף בחברה הערבית ובחברה הדתית והחרדית. יש לזה חשיבות עצומה.

היום ומחר נציין 5 שנים לרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים ו-11 שנה לרצח של ניר כץ וליז טרובישי בברנוער בתל-אביב. הם נרצחו כי הרוצחים חשבו שיש להם סטיה חולנית ומסוכנת. על כך בדיוק מבוססים ״טיפולי ההמרה״: על ההנחה שלהיות הומו או לסבית זה דבר מחריד וצריך להיפטר ממנו בכל מחיר. לכן זה קריטי שגורמים מקצועיים כמו פסיכולוגים לא יבצעו ״טיפולים״ כאלה שמובילים בהרבה מקרים להתאבדויות ולנזקים נפשיים קשים.

בזכות הסיקור התקשורתי המאסיבי של החוק, מעכשיו כל הורה יידע שאם הוא שולח את הילד או הילדה שלו ״לטיפולי המרה״ הוא גורם להם נזק נוראי. כך בדיוק נוצר שינוי תודעתי ומתחולל שינוי חברתי. אני מאמין שהשינוי הזה כבר מתרחש.

כשארע הרצח בברנוער, הייתי ח״כ טרי. הבטחתי שם, באותו לילה מחריד, שאעשה מה שאני יכול כדי שכל בנאדם במדינה יחיה בלי פחד ובלי כפייה – ולא משנה בכלל מה הדת שלו, הנטיה המינית, הצבע, הגיל או המעמד הכלכלי. כולנו אנשים חופשיים ולכולנו מגיע לחיות בכבוד. אם צריך לסכם את התפיסה הפוליטית והציבורית שלנו כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, ומה שעומד בבסיס כל מה שאנחנו עושים, זה העיקרון הזה: לכולנו מגיע לחיות בכבוד.

חזק ואמץ לכל המפגינים!

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *