ברקע המלחמה והקרע הפנימי שהממשלה יצרה כבר לפני כן – ובקשר סיבתי ישיר – מתרחש אסון בחזית נוספת: הכלכלה הישראלית. לא רק שהממשלה אינה נוקפת אצבע כדי לייצב את המשק, היא מחריפה את המשבר בהתנהלות מופקרת, חסרת כל היגיון. עכשיו המזימה החדשה היא פגיעה בפנסיות.
קל להפנות את האצבע המאשימה לסוכן הכאוס המתקרא "שר האוצר". האיש הזה גורם למדינה נזק בכל יום שהוא ממשיך להחזיק באוצר ובסמכויות המופקרות שהוענקו לו במשרד הביטחון. אלא שסמוטריץ' לא לבד. הקואליציה כולה, ונתניהו בראשה, נושאים באחריות פעילה לאסון הכלכלי-חברתי.
עליות המחירים הפרועות נוגעות ופוגעות בחלקים גדולים של הציבור. לפי סקר שערכה הרשות לצרכנות בהסתדרות, יותר מ-40% מהנשאלים דיווחו על החמרה במצבם הכלכלי. 17% הודו כי נאלצו לוותר השנה על טיפול רפואי או תרופתי בשל ההתייקרויות הגדולות. המציאות הזו צפויה להחריף. עמותת "פתחון לב" דיווחה על עליה של 25% במספר המשפחות שפונות לקבלת סיוע לקראת ראש השנה. חלק ניכר מהפונים החדשים לעמותות הסיוע וחלוקת המזון, הם משפחות עובדות שמעולם לא היו במצב הזה. בעמותות מספרים על יותר משפחות ממעמד הביניים, יותר משפחות צעירות ויותר משפחות עובדות שפונות כדי לקבל לראשונה סיוע.
במקביל, יש עצירה כמעט מוחלטת של השקעות זרות בישראל. זו מציאות מסמרת שיער: מאז תחילת 2023, עם ההשתוללות של ההפיכה המשפטית, לא נכנס כמעט דולר אחד לארץ. בכיוון השני, החוצה, דווקא זרמו סכומים עצומים. בריחת ההון הזו התרחשה עוד לפני שדירוגי האשראי של ישראל החלו לצנוח. האנשים עם הכסף הגדול לא היו זקוקים לאנליסטים של פיץ' או מודי'ס כדי להבין שישראל בראשות נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, הפכה ליעד בסיכון. המלחמה האיצה את התהליך שמקרב את המשק אל שפת התהום.
מול המציאות המבהילה הזו, הממשלה לא נוקטת בשום צעד כדי להחזיר את האמון בכלכלה הישראלית. היא לא מבטלת את המשרדים המיותרים, לא עוצרת את הכספים הקואליציוניים למרות שאנחנו בשעת חירום, וממשיכה לפגוע במערכת המשפט שהיא חיונית ליציבות כלכלית. גם ההתעמרות וההשפלה שסופג הדרג המקצועי מידי שרים גסים ובורים, מעצימות את תחושת הכאוס.
התשובה הסמוטריצ'ית לחור העצום שנפער בתקציב בגלל המלחמה, היא קיצוצים כואבים בשירותים לציבור – בריאות, חינוך, תחבורה – שגם ככה סובלים מפגיעה קשה. הקיצוצים האלה במה שבאמת חשוב, יחריפו עוד יותר את המשבר. במקביל הוא רוצה העלאות מסים דרקוניות, להוריד את שכר המינימום (!), ואף זומם לשלוח יד לקופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות. זה כסף שאנשים עובדים חסכו כל החיים. זה הביטחון הכלכלי של משקי הבית הקטנים שמחזיקים את שוק הדירות, המשכנתאות, והבנקים. בלי הביטחון הבסיסי הזה בחסכונות, בפנסיה, ביכולת להתקיים בכבוד, אנשים יאבדו את שארית האמון שעוד נותרה להם בעתיד המדינה.
כלכלה מבוססת על אמון. אובדן האמון הוא כדור שלג. אנשים מפחדים לקחת סיכון, פודים פקדונות ומוציאים חסכונות, מה שמחריף עוד יותר את המשבר. הפגיעה באיכות החיים, החשש לעתיד כתוצאה מהמצב הביטחוני והמשבר הכלכלי, ואובדן האמון בהנהגה – דוחפים עוד ועוד אנשים לעזוב את הארץ.
במערכת הבריאות, כבר ניכרת עזיבה של עובדים במקצועות הבריאות השונים שמבוקשים מאוד במדינות רבות. כל אחד כזה שעוזב – רופאה מומחית, אח ותיק, פיזיותרפיסט או טכנאי מערכות דימות – מעצים את הפגיעה במערכת, שגם ככה סובלת מלחצים ופערים קשים. אם סמוטריץ' חושב שיש מה לקצץ בבריאות או ברווחה, הוא מנותק לחלוטין מהמציאות.
ראשי המגזרים השונים במשק, אומרים את הדברים האלה לכל מי שמוכן להקשיב. ארגוני העובדים זועקים. הממשלה לא מקשיבה. לא אכפת לה. כל עוד נמשכת הזרמת הכספים הסקטוריאלית, הקואליציה שורדת. זה כל מה שחשוב להם.
פורסם ב"הארץ".