אנחנו חושבים שאנחנו מאוד מיוחדים ואצלנו הכל אחרת, אבל האמת היא שישראל מושפעת באופן עמוק מהתפתחויות בעולם. בשנים האחרונות ישראל היא חלק מהגל האנטי-ליברלי והאנטי-דמוקרטי שסוחף מדינות שלמות. מובילים אותו כמה מחבריו הטובים של הנאשם מבלפור, ובראשם דונלד טראמפ.
תהליך כזה הוא לא עניין של זבנג וגמרנו. חברה ליברלית ומערכת דמוקרטית מפותחת לא נגמרת באיזה בום של הפיכה בסגנון רפובליקת בננות או השתלטות אלימה. זו מערכה ארוכה ומורכבת של כירסום ומאבק. אין נקודת ציון מוגדרת או מעשה אחד שהופך שלטון מדמוקרטי לאוטוריטרי. זה לא שחור-לבן, אלא זה תהליך, והדברים מצטברים. בשלב מסויים בתהליך הזה, כשאתה עוצר רגע ומסתכל על כל התמונה, אם למדינה שלך יש יותר מאפיינים רודניים מאשר דמוקרטיים, המדינה הזו עברה את הסף.
ישראל נמצאת עכשיו על הסף הזה. יש בה (עדיין?) רכיבים דמוקרטיים חזקים. אך יש בה גם גידולים אנטי-דמוקרטיים שהולכים ומתפשטים. סיפוח, למשל, יטה את הכף בבירור לצד האפל. אך גם המשך הכיבוש ללא שום תזוזה מדינית, דוחף את ישראל למקום הזה. מערכת המשפט ואכיפת החוק עדיין חזקה, אך היא נמצאת תחת מתקפה אימתנית וסופגת פגיעות קשות. התקשורת הביקורתית כבר הוכנעה בחלקים ניכרים שלה. איי החופש שנותרו בה, עומדים מול צונמי עכור. כך גם בתרבות ובאקדמיה. יש לנו חברה אזרחית שמגלה יכולת עמידה מרשימה, אך השלטון עושה הכל כדי לפגוע בה. ובזירה הפוליטית? שם אנחנו צועדים ממש על פי תהום.
הלוואי והייתי יכול להגיד לכם שאנחנו מגזימים והמצב לא חמור כל כך. אבל לצערי אני לא יכול. ההיסטוריה מלמדת שמצבים של משבר כלכלי וחברתי קשה, מהסוג שנופל עלינו עכשיו, בדרך כלל לא מובילים לתנופה דמוקרטית, אלא להיפך – להעמקת השיסוע והדיכוי. מכיוון שישראל כבר נמצאת בעיצומו של גל אנטי-דמוקרטי, גל עולמי כאמור, אני חושש שהמשבר הכלכלי המאוד אמיתי, יחריף את המגמה.
אנחנו כבר רואים את זה בצעדים הכלכליים של הממשלה, שנוהגת באטימות חזירית כלפי ״הקטנים״ שקורסים מכל עבר – רק כדי לא לבצע את התפנית ההכרחית למדיניות של השקעה ממשלתית ורשת ביטחון חברתית, שנחוצה כל כך במשבר עמוק כזה. ביבי (״נכה כלכלי״), כץ וכל שאר המנותקים כמו צחי הנגבי, לא רוצים לשחרר את החמצן הכספי. הכי חשוב מבחינתם לא להגדיל את המערכת הציבורית, ודווקא לנצל את הקורונה כדי להקריס אותה.
זה לא מחדל, זו מדיניות של אולטרה-קפיטליזם אכזרי, שכמעט לא רואים יותר בעולם היום, כולל במעוזים קפיטליסטיים. אפילו בוריס ג׳ונסון הארכי-שמרן, הכריז בבריטניה על ״ניו דיל רוזוולטי״. ואנחנו עכשיו במשבר אולי יותר חריף מהשפל הגדול של שנות ה-30 במאה שעברה, שהעלה את הדמוקרטים ואת הניו דיל של פרנקלין דלאנו רוזוולט – אחד המנהיגים הדגולים בהיסטוריה.
אז לאן מוביל הביביזם? לאן מוביל הגל האנטי-דמוקרטי? להגברת התסיסה והשנאה. שייחנקו האנשים, שיתפוצצו מתסכול, ואז יגישו להם שעיר לעזאזל, שבו יכלו את זעמם ותסכולם. אני כבר שומע שמאשימים את ״השמאל והתקשורת״ בהתפשטות הקורונה, וזו רק ההתחלה.
חברות וחברים, אלה ימים קשים, וזה לא הולך להיות יותר קל בעתיד הקרוב. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם – אנחנו לא נרפה מהמאבק, ורק נגביר אותו. אנחנו אזרחים חופשיים ולא ניתן לאף אחד להפוך אותנו לנתינים נרצעים.