ישראל בלי דקלים – איום החדקונית ומחדל הרשויות

העניין הזה מגיע אלי כבר מכל כך הרבה אנשים בכל הארץ, וההפקרות היא בלתי-נסבלת, שזה מחייב התייחסות רצינית. אז נתחיל ככה: תארו לעצמכם את הארץ הזו, את העיר שלכם, את החצר, את האזורים השונים במדינה, בלי עצי דקל. ישראל בלי דקלים. בלי העצים המפוארים האלה, בלי כפות תמרים. כי זה מה שקורה עכשיו. בכל הארץ, מושמדים אלפי דקלים נהדרים, עצים ענקיים של עשרות שנים, על-ידי רוצחת שקטה: חיפושית אדומה בשם חדקונית הדקל.

אני עובר ברחובות בתל-אביב, בקריות במפרץ חיפה, בחולון, וכואב הלב לראות את זה. בראשון לציון נחרבה שדרת הדקלים המרהיבה בגן העיר. אלה עצים שניטעו לפני 120 שנה. כבר הרצל התפעל מהם. כילד הייתי משחק שם, וזה היה גן מדהים. אבל העיריה הנוכחית הזניחה. יש עץ תמר נהדר מול המירפסת שלנו. גדלנו איתו והוא ממש חלק מהבית. טיפלתי בו עם מדביר מקצועי ואני מקווה שהוא ניצל, אבל כל השכונה מותקפת.

ההתקפה מתרחשת על-ידי זחלי החיפושית. במשך כמה חודשים אין סימנים חיצונים. את הפגיעה הקטלנית רואים רק כשהלולב קורס והכפות מתייבשות, אבל אז כבר מאוחר מדי, וכמעט לא ניתן להציל את העץ הנגוע. הוא אכול, מתייבש ומת תוך כמה שבועות, וצריך לכרות אותו. לכן הרבה עצי תמר שנראים ירוקים ואיתנים, בעצם נמצאים תחת התקפה נסתרת. זו מגיפה. חיפושית אחת מטילה על העץ מאות ביצים, כשבוקעים הזחלים, הם מתחילים לכרסם ברעבתנות, והורגים את העץ, ואז מאות חיפושיות מתעופפות ונוחתות על עצים אחרים, מטילות, וההרס מתגבר.

החיפושית הזו נמצאת בארץ כבר כמה שנים. מדוע פלשה לכאן – לא ברור. האם זה קשור לשינויי אקלים, לרשלנות כלשהי, או להידלדלות אוייבים טבעיים? בכל אופן, העניין הוא שיש דרך להתמודד ולהציל את העצים. יש מניעה ויש הדברה ויש עוד כל מיני פתרונות ופיתוחים ביולוגיים, אבל צריך לעשות את זה לפני ההתקפה או לפחות בשלבים הראשונים. באזורים נגועים, צריך גם להימנע מגיזום שמושך את המזיקים. ובעיקר צריך להתעשת: לקבוע מדיניות ברורה ולבצע בשטח.

אלא שבהרבה מאוד מקומות, הרשויות מפקירות את זה לחלוטין. זו רשלנות שלא-תיאמן ואפילו סכנה לבני אדם, כי העצים עלולים להתמוטט. בחודש שעבר קרס עץ כזה על מכונית בפתח תקווה, וכמעט הרג אנשים. יש רשויות, כמו בתל-אביב למשל, שלא מטפלות בדקלים ותמרים שגדלים בחצרות, כי זה שטח פרטי כביכול. רשויות אחרות מזניחות את העניין לגמרי. על הביזיון בראשון לציון קשה לסלוח.

ומשרד החקלאות? המשרד הזה פשוט בדיחה. במקום לעשות מניעה ארצית, מסודרת, להקצות לזה את המשאבים המקצועיים, יש ברדק והפקרות. אין שום התרעות מסודרות לציבור, מגלגלים את האחריות לרשויות המקומיות, ובעצם כל אחד עושה מה שהוא רוצה, ובדרך כלל לא עושים כלום.

צריך להתעורר. זו מכת מדינה. כל אזורי הארץ, ובסופו של דבר כל סוגי הדקלים, נמצאים בסכנה. אני חושב על הבקעה, על הערבה. מדובר גם באסון חקלאי. ראיתי את ההרס הזה בכל מיני מקומות באגן הים התיכון, בספרד, בצרפת. משהו נוראי. אני שואל שוב: האם אנחנו רוצים ישראל בלי עצי תמר, בלי דקלים בכלל? זה אחד משבעת המינים של הארץ, ואחד מארבעת המינים של סוכות. זו ארץ התמר. בקיצור, משרד החקלאות, אורי אריאל, תעזוב את החתולים, תפסיק לבחוש בפוליטיקות, וטפל בעצים שלנו לפני שיהיה מאוחר מדי.