טראמפ מפרק את המערב

היה או לא היה? מאז פסגת ג׳י-7 שהסתיימה בפיצוץ בין טראמפ לבין כל שאר המנהיגים, ובראשם מרקל, מסתובב בתקשורת העולמית סיפור חזק על מה שקרה שם. מומחה אמריקאי רב-מוניטין טוען כי כמה דקות לאחר שמנהיגי המערב נעמדו מול טראמפ, עצבניים בעליל, וניסו לשכנע אותו לחתום על הצהרה משותפת, כפי שמראה הצילום המפורסם שהפיצו הגרמנים, התרחשה סצנה קשה: טראמפ קם על רגליו, כעוס מאוד, הכניס יד לכיס הז’קט, הוציא כמה סוכריות, השליך אותן על השולחן ואמר למרקל: ״הנה, אנגלה, שלא תגידי אף פעם שאני לא נותן לך שום דבר”.

קשה להאמין? נכון, מחזה כזה לא היה עולה על הדעת ביחסים בין ארה״ב לבין בעלות הבריתה הקרובות והחשובות ביותר. אבל טראמפ מחולל שינוי עמוק. לאחר שעודד בגלוי את מתנגדי האיחוד האירופי בהצבעת הברקזיט בבריטניה, ותמך במארין לה-פן הגזענית בבחירות בצרפת, הוא מתמקד עכשיו בחוליה האירופית החזקה ביותר: גרמניה. מרקל המאופקת והדיפלומטית, עזבה את הפסגה מזועזעת. ״זו היתה חווייה מדכאת ומפכחת״, סיפרה. לא מדובר רק ביחסים האישיים ביניהם, שרוסקו לחלוטין, אלא בהתקפה בלתי-פוסקת של טראמפ נגד מנהיגי המערב ונגד כל מה שעומד בבסיס היחסים של בעלות הברית המערביות, כולל השותפה הקרובה ביותר של ארה״ב: קנדה.

מאז הפסגה החריף מאוד הטון. טראמפ כינה את הקואליציה של מרקל ״צולעת״, אמר שהגרמנים יוצאים נגד ממשלתם בגלל ההגירה, ואף  טען – בניגוד מוחלט לנתונים – שהפשע גבר מאוד בגרמניה. בגרמניה אומרים שטראמפ פשוט מנסה להפיל את מרקל. את טרודו הקנדי כינה ״חלש ומאוד לא ישר״, ובבית הלבן הבהירו כי ״תקע סכין בגב״ של ארה״ב. ביחס לנאט״ו אמר טראמפ כי היא כלל אינה מועילה לארה״ב ולכן אין שום סיבה שארה״ב תמשיך לשלם עליה. למרקל לא נותר אלא להסיק את המסקנה המתבקשת, ואת הדברים האלה היא כבר אומרת בפומבי: ״הזמן שבו יכולנו לסמוך לחלוטין על אחרים – עבר. חוויתי זאת מספר פעמים בימים האחרונים. ולכן אני חייבת לומר: אנחנו האירופים צריכים לקחת את גורלנו בידנו״.

ביטול ההסכם עם איראן, הפרישה מהצהרת ג׳י-7, מהסכם האקלים העולמי, מאונסק״ו, ומלחמת הסחר המתלהטת, מעמיקות את השסע בין טראמפ ובין השותפות המסורתיות של ארה״ב. המהלכים האלה בתוספת הקשרים המסתוריים עם רוסיה, וההתקרבות המפתיעה לצפון קוריאה, מעידים על כך שהפוליטיקה של טראמפ שוברת לחלוטין את המדיניות האמריקאית המוכרת מאז מלחמת העולם השניה. למעשה, ״המערב״, כיחידה גיאו־פוליטית, עובר כעת תהליך מואץ של התפוררות.

העניין המטריד ביותר את השותפות (לשעבר?) של ארה״ב וגם את הכוחות הליברליים בתוך ארה״ב, הוא האם פירוק הבריתות וההסכמים המערביים, פירוק המערב למעשה, מצביע גם על נטישת הערכים המערביים? בעיצומה של הסערה בארה״ב סביב ילדי המהגרים וההתקפות העזות של טראמפ על מגיני זכויות הפרט, שאלו באירופה האם העולם נכנס לעידן לא־ליברלי, שבו ממשלות אוטוריטריות מחליפות את הדמוקרטיות המסורתיות המבוססות על ערכים מערביים?

אנשים כגון סטיב באנון, סטיבן מילר, מאט בויל – מראשי הימין הקשה בוושינגטון – טוענים בלהט ״שהטימטום הליברלי״ ששלט במערב שנים ארוכות הוא מקור החולשה בעולם של איומי טרור והגירה. ״עיתונות חופשית והפרדת רשויות לא יגנו עלינו בעולם של היום״, הם אומרים.

זה שקר מוחלט. הדבר האחרון שאפשר להדביק למערב הוא תמימות וחולשה. המערב, וארה״ב בראשו, נהנה בדור האחרון משלטון עולמי ושגשוג חסר תקדים. חלק ניכר מזה על חשבון עמים ומדינות אחרות, כמיטב המסורת הכוחנית של אירופה וארה״ב. הדמוקרטיות הליברליות הובילו גלובליזציה פרועה שביסודה קפיטליזם דורסני. אך הדרך לשינוי לא עוברת בדריסת הערכים הליברליים וזכויות האדם, שהם ההישגים הגדולים של התרבות המערבית, אלא בתיקון חברתי, בכלכלה אנושית יותר. מי שסבור שאת התסכול מפערים כלכליים, הגירה, טרור, ושחיקת זהות לאומית, ניתן לפתור על-ידי פאשיזם, קריעת הסכמים, וביטול בריתות, לא יוביל לסדר עולמי חדש אלא לאי-סדר מוחלט.

פורסם ב״ליברל״.