כשמאהבת נבגדת וזועמת מספרת עליך ״הכל״, ואפילו כותבת על זה ספר עסיסי, וכשאתה לא סתם דמות ספרותית בדויה אלא מנהיג מדינה אמיתי לגמרי – זה כואב. כך נקמה ואלרי בפרנסואה, בן-זוגה לשעבר: פרנסואה הולנד, נשיא צרפת.
עד כאן סיפור צהוב למציצנים. אלא שמה שהיא כותבת בספר שלה קולע בול למה שמרגישים בציבור – ולכן מדובר בפיגוע פוליטי. ובמקרה הזה יש לפיגוע גם מיתוג קליט במיוחד, שמעצים את פגיעתו: ״חסרי השיניים״.
וזה הסיפור: מתברר שנשיא צרפת, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, נהנה להלעיג על עניים ומסכנים ומכנה אותם ״חסרי שיניים״. לא תשמעו את זה בנאומים או מסיבות עיתונאים. את הצחוקים האלה הוא שומר למקורביו: חסרי שיניים, sans dents בצרפתית, על משקל ״חסרי בית״ או ״חסרי ניירות״ (מהגרים ללא מעמד מוסדר), ושאר חלכאים שחסר להם משהו מאוד בסיסי כדי להתקיים בכבוד.
שיניים תמיד היו מדד מדוייק למצב של בעליהם. כשאתה מגיע לארץ עניה, זה אחד הדברים הבולטים הראשונים שאתה רואה: מצב השיניים של האנשים. ללא טיפול והשגחה קל לאבד את השיניים, וההשלכות קשות.
בתקופת העבדות, כאשר רצו לבדוק אם הסחורה טובה, אם העבד חזק ובריא, בדקו קודם כל את השיניים. והנה, אבוי, השבוע ראיתי כותרת באיזה עיתון אצלנו שמצב רע בשיניים הוא הרבה פעמים סימן שהאיש בא מהפריפריה.
לא מזמן טיפלתי באיש כזה, בעצם באישה, מישוב דרומי, שהיתה זקוקה באופן נואש לטיפול שיניים מקיף. איתרע מזלה וגם ביתה נפגע כבר חמש פעמים (!) מרקטות, והמצב היה קשה מנשוא. במקרה הזה הצלחתי לעזור, והיא תקבל סיוע ותעבור שיקום פה מלא. זה היה מקרה עם נסיבות כל כך חריגות, שפשוט אי אפשר לעמוד מנגד ולראות איך משפחה שלמה קורסת.
עכשיו אני חושב על כל מיני אנשים שאני מכיר, אישית, שביתם לא נפגע מרקטות, אבל אין להם שום יכולת לממן טיפול שיניים. וכל מי שחושב שמדובר רק בעניים – לא יודע איפה הוא חי. בעקבות המחאה החברתית התפרסם מחקר שרוב הישראלים לא מסוגלים לעמוד בהוצאה בלתי צפויה של עשרת אלפים שקל. פתאום נופלת עליך איזו צרה צרורה, ואין כסף ואנשים מסתבכים בהלוואות בשוק האפור וממשכנים רכוש וצוברים חובות ומשפטים, והדרך למטה מהירה וכואבת. או שהם נאלצים לוותר על השיניים.
אני חושב על בועת הסבון הנקראת ״שוק הנדל״ן״. על אנשים שמשלמים אלפי שקלים בחודש, לפעמים חצי משכורת ויותר, על המשכנתא. ואם פתאום אין משכורת? ואם פתאום צריך את הכסף לאיזה משהו בריאותי דחוף שהמערכת הציבורית המחוררת שלנו לא מכסה? מספיק שלא משלמים חודשיים, והבנק לוקח את הדירה. ואז גם ח״כ ממרצ לא יכול לעזור. אתה ברחוב ואתה לבד.
זה המצב פה וזה מפחיד. אבל במקום לנטרל את האיום על ידי טיפול שורש חברתי, שולפים איום חדש כדי להפחיד עוד יותר. מה שמזכיר לי את המעשיה על רופא השיניים שהיה נותן צביטה חזקה ברגל שלא תשים לב שהוא עוקר לך שן.
ומה האיום החדש? דאע"ש. בימין אפילו כבר מיתגו אותו: ״מזרח תיכון חדעש״. יעני, ללגלג עלינו השמאלנים שחולמים על שלום וצדק חברתי… צובטים אותנו ברגל כדי שנשכח את השיניים. דאעש הזה הוא אכן כנופיית טרור זדונית, שמביאה לשיאים של רצחנות יצירתית את השילוב המסוכן בין דת לנשק. אלא שאם ינחת בישראל חייזר מכוכב אחר ויצפה בטלוויזיה שלנו, הוא יהיה בטוח שאנחנו כבר במלחמה מלאה מול התקפות הדאעש עלינו.
האמת קצת אחרת. ישראל היא לאו דווקא המטרה העיקרית או הראשונה של הטרור הזה. אנחנו בהחלט חלק ״מבנק המטרות״ העתידי אבל אנחנו ממש לא לבד שם, ובשום פנים ואופן אסור לנו להפוך את עצמנו למטרה היחידה ובמקביל להפוך את המאבק הזה לאחריות הבלעדית שלנו – מה שעושים בהתלהבות ראשי הימין.
הנה דאעש להמונים: פתחו את הערך בוויקיפדיה וראו בהתחלה את רשימת המתנגדים לדאעש, כולל הכורדים וארה״ב וסעודיה וחאפז אל אסד ומתנגדי אסד החילונים ומתנגדי אסד הדתיים וירדן וממשלת עיראק וצבא טורקיה וצרפת ואפילו איראן וחיזבאללה… מצורפים שם גם דגלים להמחשה.
הסתכלתי ברשימה הצבעונית והארוכה ולא מצאתי מגן דוד כחול. לא בגלל שישראל היא תומכת דאעש, אלא בגלל שכמעט כל גורם מזרח תיכוני ועולמי נמצא במאבק מר עם הארגון הזה שמאיים על כל המשטרים והמדינות המוסלמיות מגבול פקיסטן ועד חופי מרוקו. אז למה להפוך את זה לאיום רק שלנו? למה להכניס גם את הצרה הזאת לתוך המסגרת של הסכסוך הישראלי-ערבי, כאילו שחסרות לנו צרות? כדי ששוב נוכל להגיד שהנה אנחנו עומדים לבדנו מול כל האזור שרוצה להשמיד אותנו? הרי הדבר הכי הנכון הוא לשלב כוחות ולהיאבק בזה יחד. יש פה אינטרס משותף עליון ממש.
מיד אחרי הבחירות, כשהיה ברור שלבני ולפיד הולכים עם ביבי, הקמתי בכנסת את השדולה לשיתוף פעולה אזורי. אני גאה בה מאוד כי היא אחת השדולות הפעילות בכנסת. השבוע קיימנו כנס גדול. מיטב החוקרים והמומחים ניתחו והסבירו את ההזדמנות שיש כאן לאמץ את יוזמת השלום האזורית. הזדמנות היסטורית. חלק מהדברים כבר קורים בשטח – דברים שפעם יכולנו רק לחלום עליהם.
והנה, כל מיני אנשים שדווקא יודעים בדיוק מה קורה, נסחפים בפופוליזם דלוח ושואלים אותי: מה אמרת, לשלב כוחות? לדבר עם ערבים? תיכף תגיד שצריך גם לדבר עם הפלסטינים… הרי אי אפשר לעשות איתם שלום – תראה את דאעש…
במקום לנצל את ההזדמנות שיוצרת המציאות החדשה, היא מנוצלת על ידי הימין והתקשורת המגויסת שלו להפחדה ולפיצוץ גשרים. מגדיל לעשות בעניין הזה נפתלי בנט שפשוט מטיף לבידוד והסתגרות של ישראל ולהסלמה והחרפת העימות בכל החזיתות וקודם כל בעזה ובשטחים, ובכך גורם נזק ביטחוני ממש.
בראיון השבוע אמרתי שבנט עושה הכל כדי לפרק את הפרוייקט הציוני שהוא מדינת ישראל. בעיניו, אבו מאזן ודאעש זה אותו הדבר. בעצם כל הערבים זה דאעש. בעצם גם אובמה זה סוג של דאעש. בעצם כל מה שמחוץ להתנחלויות זה דאעש. כל העולם דאעש. כך הוא משווק את זה, התקשורת מהדהדת את זה בעליבות מביכה, והנה – הכל דאעש. אירופה נכבשת על ידי דאעש, דאעש על גבולות ישראל, דאעש בתוך ישראל, והנה כבר יש חוק חדש נגד דאעש, ועכשיו צריך רק עוד דבר אחד קטן: להגדיל את תקציב הביטחון, נו בטח, כדי להתמודד עם האיום החדעש הזה.
והכל רק כדי שלא נשים לב לשן המודלקת, בעצם שתי שיניים שדופקות לנו את כל הפה: הבעיה הפלסטינית והבעיה החברתית. אז מה אם רק יצאנו ממלחמה של חודשיים וחזרנו בדיוק לאותו המצב, רק עם פחות 72 ישראלים ו-2,500 עזתים, ופחות כמה מיליארדים שנרגיש אותם בחינוך ובבריאות, ותיכף שוב יעופו פצמ״רים על יד מרדכי כי שום דבר לא השתנה. כי לא רצו שזה ישתנה. כי לא רצו הסדר. כי ביבי ובנט רוצים חמאס/דאעש/טרור/ איומים/פחד/מתח/לחץ – רק שלא נטפל בשיניים. איך הם מסוגלים להסתכל בעיניים של אנשים בשדרות ונירים? איך מפקירים אותם ככה?
אמרו לי שאני תמיד מסיים בטון חיובי. מודה באשמה. כזה אני. משתדל להדגיש את הדברים הטובים. אז לא הפעם. כי זה רע, רע ומר. אז אני אסיים כמו שאמרו פעם בצרפת בתקופת מרד הסטודנטים על מהפכנים יהודים: כולנו חסרי שיניים.
שבת שלום,
ניצן
