זבל בשחור לבן

אם יש ״שבט לבן״, אז יש גם שבט שחור. האם כשימות איש ציבור ״שחור״, ייכתב כאן ״מת נשיא השבט השחור״? האם על נשיא סין נגיד ״הנשיא הצהוב״? השימוש בצבע עור כדי לאפיין קבוצה פוליטית הוא עניין נאלח. וכן, לא מדובר בקבוצה אתנית, אלא פוליטית. הרי מדוע נתניהו, בנט, ליברמן, ליצמן, וכל ראשי הימין האשכנזים, אינם נחשבים לבני ״השבט הלבן״? כי הכוונה לשמאל יהודי בלבד, שאותו מאפיינים בצבע לבן לאות בוז, ומשייכים לו שלל תכונות: קור, חמיצות, התנשאות. זו גזענות לשמה. ממש כפי שגזענים מכנים ישראלים מזרחים ״שחורים״, ואת יוצאי אתיופיה ״כושים״, ומייחסים להם תכונות שליליות. כשמביטים אל ההיסטוריה, אפשר להתחלחל מהאנרגיה העצומה שהשקיע האדם בענייני גזע וצבע, ומהיקף הדעות הקדומות שנכרכו בזה, עד היום. תנועות שדוגלות בעליונות הגזע הלבן, בארה״ב ובאירופה, מגדירות את עצמן, בגאווה, ״לבנות״. ומיהו לבן? יהודי, למשל, לא נחשב ״לבן״ בעיני הימין הקיצוני שם. בחומרים האנטישמיים היהודי בדרך כלל מתואר כשחום למדי, וגם אם הוא לבן עור, ״הבעיה היא בדם היהודוני שלו״, הסביר לי נאצי אמריקאי צעיר. הגזענות מובילה לטימטום: חלק מהקבוצות ״השחורות״ הרדיקליות לא ראו בברק אובמה שחור ״אותנטי״ כי אביו מקניה ואמו לבנה, רחמנא לצלן.

 

אין לי שום כוונה לפצוח בנהי המיותר של ״גם אנחנו קופחנו״, לספר על משפחתי וילדותי, ולהתקוטט כמו במחזה של חנוך לוין למי כואב יותר. הגזענות קיימת, ועוד איך. ברור לי שקווי השסע הגזעיים והדתיים משיקים לקו השבר העמוק מכל: החלוקה המעמדית, הכסף. כך זה בכל העולם, וגם בישראל. אבל פוליטיקת הזהויות לא מובילה לתיקון. היא מעודדת חלוקה ״לשבטים״ ומעודדת כל שבט מדומיין שכזה להתכנס בתוך עצמו ולעסוק בקיפוח שלו בלבד. אתה שחור או לבן, יהודי או מוסלמי, אישה או גבר, מזרחי או אשכנזי. אל תעז לערבב מחאות – הרשת לא מגיבה לזה טוב. שם אוהבים קרבות ראש בראש.

 

לא כל דבר הוא פועל יוצא של צבע וגזע, ולא כל עניין הוא קונספירציה ״לבנה״ או ״שחורה״. הדיבור בשחור-לבן כשמו כן הוא: שטחי ומאוס. העניין הזה שוב צץ במשבר גבאי-לבני. ״לבנה״ מול ״שחור״? נו באמת. אבי גבאי נבחר לראשות העבודה ללא קשר למוצאו, והפילוג במחנה הציוני לא קרה בגלל שהוריו עלו ממרוקו והוריה מבלארוס. ב-20 השנה האחרונות כיהנו במפלגת העבודה לא פחות מתשעה יושבי ראש – שלושה מזרחים, חמישה אשכנזים (ברק כיהן פעמיים). אלה ואלה נבחרו והודחו במהירות לא בגלל מוצאם. זו מפלגה אוכלת ראשיה. בליכוד היו בתקופה הזו שני יו״רים. זה כל הסיפור. לא ״שמאל לבן״ ולא ״שבט שחור״ ולא שום קשקוש סטריאוטיפי אחר.

 

במחקר מקיף של פרופ' מומי דהן, נמצא שפערים בין מזרחים לאשכנזים עדיין קיימים אבל הם מצטמצמים בעקביות, הזהויות העדתיות אינן הזהויות המרכזיות בחברה הישראלית כיום, וההבדלים העדתיים ברוב תחומי החיים היטשטשו. לכל אחד מאתנו יש מספר זהויות. אנחנו לא רק ״לבנים״ או ״שחורים״, אם בכלל. הנה כלל אצבע: מי שמדבר רק על ״לבנים/שחורים״, לא מעוניין בהקטנת פערים ותיקון עיוותים, אלא בהתססה והסתה. פוליטיקת זהויות, ממש כמו לאומנות, מנסה להסתיר את העובדה שהרוב בכל המיגזרים שואף לאותן מטרות: ביטחון אישי, קיום בכבוד, עבודה מספקת, סיכוי הולם לדור הבא. כדי שזה יקרה צריך לראות את צרכי הכלל ולהתעלות מעל חלוקה גזעית ועדתית. זו מהותה של מדינת רווחה.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *