השקר משתלם

איך יכול שר או ראש ממשלה לשקר בלי למצמץ? אין שום בעיה. השיטה פשוטה: זרוק כמה שיותר בוץ ושקרים על יריביך, ומשהו מזה יידבק. מה יש לך להפסיד? מקסימום יתפסו אותך בשקר שקוף או בהשמצה מגעילה מדי, כמו בסרטון הליכוד עם הקברים בהר הרצל. אז תתנער מזה בחצי פה, ובמשפט הבא כבר תפריח עוד שקר. ובינתיים, יריביך עושים לך את העבודה: כשהם תוקפים בשצף-קצף את השקרים וההשמצות שלך, הם רק חוזרים עליהם ומפיצים את המסר. השקר משתלם.

מי שמיישם את הלקח הזה באופן המופקר ביותר הוא המאסטר של תרבות השקר בפוליטיקה: דונלד טראמפ. את השקרים שלו הוא מכנה ״עובדות אלטרנטיביות״. לרמיסת האמת השיטתית יש השפעה ישירה על רמת השטנה. בארה״ב נרשם זינוק בשיח השנאה מאז בחירת טראמפ. זה לא רק איום וירטואלי. צונמי של טינופת ברשת מלבה שם עליה דרמטית במספר התקריות הגזעניות והאנטישמיות. הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג היה תוצאה ישירה של הסתה ופייק ניוז. לנשיא יש חלק מרכזי בכך. אתרים העורכים בדיקת עובדות לנאומיו וציוציו, מדווחים על מאות שקרים והצהרות כוזבות שלו.

מפיחי הכזבים במקומותינו, כגון בנימין נתניהו, יואב גלנט או מירי רגב, מנסים לחקות אותו. בעידן הרשתות החברתיות אין עונש על הפצת שקרים, גם כשמדובר בשקרים שקל להפריך – כגון שהעבודה חתמה הסכם עודפים עם הרשימה המשותפת, או שאשתו של בני גנץ פעילה במחסום-ווטש. מופרך ככל שיהיה, משהו תמיד נדבק. עובדה: כשמחפשים בגוגל ״מחסום ווטש״, קופץ שמה של רויטל גנץ.

הנה דוגמא אופיינית לדרך הפעולה של נתניהו בעידן של ״פוסט אמת״. אשתקד הוא שיתף בעמוד הפייסבוק שלו ידיעה כוזבת על כך שאוהדי בני סכנין שרקו בוז במהלך דקת דומיה לזכר ההרוגים באסון השיטפון בנגב. ״בושה וחרפה״, תקף נתניהו, ״אני מצפה מכל מנהיגי הציבור לגנות את ההתנהגות המבישה הזו״. חיש מהר התברר השקר, אך נתניהו המשיך לפרסמו. רק לאחר חמישה ימים הסיר את הפוסט, ללא כל התנצלות. והשיטה עבדה: רבים תקפו אותו על הפוסט ובכך חזרו על השקר המכפיש אינספור פעמים.

קרן ברל כצנלסון מנטרת באופן שוטף את שיח השנאה ברשת העברית. מדובר ביותר מ-300 אלף שיחות גזעניות בחודש. בתוך מדמנת הסחי הזו, יש מדי יום מאות קריאות ישירות לאלימות: לרצוח, לשרוף, להכות, לאנוס. שיח השנאה איננו ״מאוזן״. המנטרה של ״קיצונים משני הצדדים״ היא כוזבת. כבר שנים שאנשי שמאל משמשים מטרה עיקרית לאיומים ואלימות. גם נגד אנשי ימין יש הכפשות רבות, לפעמים ארסיות ופוגעניות מאוד. אך האיום באלימות, והשימוש באלימות, מופנים בעיקר כלפי אנשי שמאל. לכן הם גם אלה שבדרך כלל נזקקים להגנה ולמאבטחים. חוויתי את זה בעצמי, בעקבות איומים מפורשים ברצח.

נלסון מנדלה אמר שכמו שאנשים לומדים לשנוא, ניתן ללמד אותם לאהוב ״כי האהבה קרובה יותר ללבו של האדם מאשר השנאה”. אולי, הלוואי, אבל בינתיים ההסתה משתלמת. יש משהו כמעט מופרך בכך שנתניהו חשוד בהפרת אמונים בפרשיות מלפני מספר שנים, בעוד שליחיו ותועמלניו מפיצים עכשיו כזבים בוטים. מערכת הבחירות הזו טובעת בשקרים. זו הפרת האמונים האמיתית, והיא מתרחשת בריש גלי. אין צורך בחקירות ממושכות ובעדי מדינה. מספיק להאזין לנאומים ולקרוא את הפוסטים. זה שיח עברייני לכל דבר, וכשהוא מגיע מצמרת השלטון ומרעיל את המערכת הוא הרבה יותר מושחת ומסוכן מיחסיו של נתניהו עם נוני מוזס ומהשנור החולני של בני זוג תאבי שמפניות וסיגרים.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *