הקפיטליזם הנלהב של בנט ושקד נעצר בקו הירוק

נפתלי בנט ואיילת שקד הם אבירי ״השוק החופשי״, אלופי הקפיטליזם. אולי אפילו יותר מנתניהו. זה אחד היסודות החזקים בדבק שמחבר ביניהם. בנט ושקד לא מחמיצים הזדמנות לשבח את היוזמה הפרטית ולנאץ את הרגולציה והמעורבות הממשלתית – המנופחת, הבזבזנית, והכושלת כל כך בעיניהם.

בעולם לא נותרו הרבה אידיאולוגים נלהבים של הקפיטליזם המיושן, בסגנון מילטון פרידמן, בגירסתו הקיצונית. מספרם התמעט מאוד לאחר המשבר הפיננסי העצום בסוף העשור הקודם. גם בבנק העולמי ובקרן המטבע כבר הבינו שהמנטרות האלה נגד מעורבות ממשלתית בכל מצב, הן חלולות. אפילו מסע הבחירות של טראמפ התמקד בבגידת וול סטריט. אבל בנט ושקד הם חסידים אדוקים, ודבקים בדיכוטומיה פשטנית ומטעה: או שוק ״חופשי״ הסוגד לקומץ של בעלי הון, או ״ונצואלה״ עם שליטה ממשלתית מוחלטת שמובילה לקריסה מוחלטת. את דרך הביניים של מדינת הרווחה, הם דוחים בבוז. היא הרי מבוססת על ״הסדרה ממשלתית״, והסדרה כזו היא פגיעה בחירות, חד וחלק – כרוח המאמר המדובר של שקד, אשר ממשיך להדהד בשל הקביעות הליברטריאניות, כמעט אנרכיות, הבוטות שבו. אפילו איין ראנד לא היתה מפיקה בוז מזוקק שכזה ליכולתו (חובתו, בעיני) של השלטון לפעול למען האזרחים. שלטון, מדינה, ממשלה – כל אלה הן כמעט מילות גנאי בפיה של שקד.

אלא שהמעיין המתגבר הזה של תפיסת החירות נוסח הבית היהודי, מתייבש בבת אחת על הקו הירוק. ברגע שמרד הנפילים של אנשי היוזמה העשוקים מגיע לשטחים, הוא קורס כמגדל קלפים. המדינה, הו המדינה הקדושה, ידה בכל ותפארתה מלוא הארץ. כל מעשי ההתנחלות, הדגל של בנט ושקד, לא נועדו אלא להלל, לשבח, לפאר ולרומם את הממלכה, וזו בתורה צריכה לממן ולבצע את ה-כ-ל: הבניה והתשתיות, השירותים והמישרות, ההגנה והרווחה, התחבורה והחינוך, והכל ברמה הגבוהה ביותר כמובן.

אפילו כשפועלים בניגוד לחוק, גם אז המדינה הטובה והמיטיבה של בנט ושקד, שחוכמתה ומשאביה אינסופיים, צריכה לממן ולפצות על עוגמת הנפש הקשה של מי שנאלצים לוותר על הגזילה שגזלו. איך יגיבו בעמונה אם שקד תופיע בפניהם ותגיד להם בסגנון הדוגרי שלה: תאכלו את הדייסה שבישלתם? הם לא יגיבו, כי היא לא תגיד דבר כזה. כי הליברטריאניות שלה והשוק ״החופשי״ שלה וה״אחריות העצמית״ שלה, נעצרים במחסום מכבים. אחרי המחסום המדינה היא חזות הכל, וכל ישראל אחים. אפשר רק לחלום על מדינה נדיבה שכזו כלפיה נכיה, זקניה, וענייה, או סתם כלפי אזרח שמתקשה לגמור את החודש וחנוק במשכנתא. הרי זה גם ערך יהודי, לעזור לזולת, לא?

למעשה, עוד לפני המחסום, בנט ושקד אוהבים מאוד את המדינה ויכולותיה. בחינוך הדתי, למשל, שזוכה למימון הממשלתי הנדיב ביותר מכל הזרמים האחרים, או בתמיכה במוסדות דת. קשה להעלות על הדעת שמי שקוראים בחריפות כזו למדינה לסלק את ידה מחיינו, יגוננו באותו להט על העירוב הבלתי-נסבל של דת ומדינה, על הכפייה הדתית בחסות המדינה, וכמובן על המימון העצום של כל מנגנון הדין הדתי והרבנות, מטעם המדינה כמובן. אבל ככה זה: הם מתנגדים למעורבות המדינה, כל עוד איננה משרתת את מטרותיהם; כשזה מגיע למיגזר שלהם ולאינטרסים הפוליטיים שלהם, האידיאולוגיה הבוהקת של אחריות עצמית, מפנה את מקומה לכדאיניקיות צרה שיונקת ממשאבי המדינה. צריך לקרוא לדבר בשמו: הקפיטליזם הנלהב של בנט ושקד הוא סקטוריאליות עבשה – מכשיר לפירוק החברה הישראלית למיגזרים ומעמדות שתהום פעורה ביניהם.

פורסם ב״הארץ״