אירוע הצתת המסגד ביישוב טובא זנגרייה נתפס כחציית קו אדום כשלמעשה חצה רק את הקו הירוק. במסגרת האירוע החמור הוצת המסגד לפנות בוקר ביישוב הבדואי שבגליל העליון, נזק רב נגרם למבנה וספרי קודש רבים נשרפו. אך מבעד להריסות ולפיח שוב התגלתה לה הכתובת המוכרת והמסוכנת על הקיר: "תג מחיר". אך בניגוד לאירועי הטרור האחרים מסוגם של "תג מחיר", אירוע זה דווקא זכה לכותרות ראשיות בכל כלי התקשורת, לגינויים מקיר לקיר ואף לביקורו של נשיא המדינה במקום. שוב ושוב הודגשה הכותרת כי לראשונה הוצת מסגד בישראל ונאמנותו של הכפר לישראל כמו גם שירותם של בניו בזרועות הבטחון הודגשה חזור והדגש. כולם דיברו על חצייה של קו אדום. האמנם?
במשך יותר משנתיים מאז הגיחו לעולמנו אירועי הטרור היהודי המכונים "תג מחיר" נעקרו ונשרפו אין ספור עצי זית, מסגדים רבים הוצתו וחוללו, רכוש פרטי רב של תושבים פלשתינים מעבר לקו הירוק נשרף ונהרס ובמספר מקרים הטרוריסטים היהודים הביאו אף לפגיעות בגוף. המעשים הללו הפכו לדבר שבשגרה בחייהם של תושבים פלשתינים החשופים לטרור מצד אירגונים יהודיים קיצוניים ולאוזלת ידם של רשויות הבטחון שאמורות להבטיח את ביטחונם של הראשונים.
ואכן, אירועי "תג מחיר" חדלו להיות כותרות ראשיות כשמדובר בפגיעה בפלשתינים, כאילו מדובר בגזירת גורל. הרשויות אינן מתאמצות למצוא את הטרוריסטים הללו, למרות שרבים וטובים יודעים בדיוק באילו גבעות הם מתנחלים. והאמירה "חציית קו אדום" שמורה רק למקרים של פגיעה בצה"ל או בישראלים, כמו בשני המקרים הנוראיים שחווינו רק בשבועות האחרונים. האחד בפריצה לבסיס צה"ל בו הושחת ציוד צבאי "ונחתחו כבלים", מונח מכובס לניתוק הבלמים בג'יפים דבר היכול להוביל למותם של חיילי צה"ל. והשני, בריסוס כתובות נאצה מחוץ לביתה של פעילה בכירה בתנועת 'שלום עכשיו'.
הנסיון לפגוע בציוד צבאי או בחיילי צה"ל, באנשי שמאל יהודים או במסגד בכפר ערבי בתוככי ישראל אינם חציית קו אדום כי אם המשכה של תופעה מכוערת, טרור לכל דבר. הטרור הזה מופנה כבר תקופה ארוכה לעבר אוכלוסייה פלשתינית חלשה מעבר לקו הירוק שאין בכוחה להתגונן, והמעשים שמופנים כלפיה אינם שונים במאומה ממעשים אחרים. זה פשוט עוד מאותו דבר. העובדה כי המעשים הללו נעשים מעבר להרי האופל של הקו הירוק, כאמור איננה גזירת גורל ואם לא נעצור אותה שם, אז אל לנו להתפלא שהקו הירוק לא יעצור את הקו האדום.