לא הייתי זקוק לאמירות ההומופוביות של המפכ"ל החדש, כדי להתפכח מהאשליה שמצב הלהט"בים כאן מצויין והמאבק שלנו נגמר. כי מעולם לא היתה לי אשליה כזו. בטח לא בתקופת השלטון הנוכחי. אני זוכר מצויין את בן גביר "במצעד הבהמות", עומד מולנו ומקלל. הדיעות שלו לא השתנו, הוא רק קיבל כוח מנתניהו, להגשים את שאיפותיו הפרועות. אין פלא שהוא ממנה אנשים בדמותו לתפקידים הבכירים ביותר.
נתניהו אוהב להתהדר בנאומיו בעולם בזכויות הלהט"ב בישראל. האמת היא שכל מה שהושג כאן לאורך השנים, היה למרות נתניהו, ותוך כדי מאבק בו. אם זה היה תלוי בנתניהו ושותפיו, היינו עדיין באפילה. נתניהו אישית התגייס כדי להכניס את בן גביר לכנסת, ואחר כך גם את אבי מעוז. הוא יודע היטב שאלה הומופובים אובססיביים, אכולי שנאה, וזה כמובן לא מזיז לו. העיקר ששלטונו יובטח.
כן, יש להט"בים בקואליציה. יו"ר הכנסת, למשל. עם בן זוג וילדים משותפים. אני שמח בשמחתו, באמת. השאלה אם הוא משתמש בתפקידו החשוב כדי לקדם שיוויון ללהט"בים, או לפחות להגן עליהם מהרוח הרעה. התשובה היא לא. וכל מי ששואל על מה יש להגן, כי המצב נהדר, שיביט בנתונים על הזינוק המבהיל במספר התקריות האלימות נגד להט"בים. השנאה תמיד היתה כאן. כשהאנשים שליבו אותה זכו בתפקידי מפתח בשלטון, "רוח המפקד" הגיעה לרחוב. הביריונים הקטנים יודעים שהם קולעים לדעת גדולים. הם גם מרגישים, ועכשיו הם כבר בטוחים, שהמשטרה לא תמהר לפעול נגדם.
מחוללי ההפיכה המשפטית, כמו שמחה רוטמן, לא הסתירו את תשוקתם לרסק את ההגנה של מערכת המשפט, כדי להפלות להט"בים. הוא אפילו נתן דוגמאות, שיהיה ברור לכולם לאן הוא חותר: בית מלון, למשל, יוכל לסרב לארח להט"בים. מישהו אחר בקואליציה הסביר שרופא יוכל לסרב לטפל בלהט״בים. נתניהו לא פצה פה. גם אוחנה היה שותף בולט למיתקפה על בג"צ, למרות שבזכותו הוא יכול להקים כאן משפחה.
יש הרבה שוטרים ושוטרות להט"בים. איך אני יודע? כי פשוט יש הרבה להט"בים בכל מקום, בכל מקצועות, ובכל מיגזר. עכשיו השוטרים הללו יודעים שהמפקד שלהם נגעל מהם. אלה מהם שעדיין נמצאים בארון, יחשבו שבע פעמים לפני שייצאו ממנו לחיים חופשיים.
הסיפור הזה מלמד שאף אחד לא חסין. הרבה להט"בים לא שותפים למאבקי הזכויות והדמוקרטיה. הם, כיהודים, או כבעלי עמדות בכירות, או כאנשים מבוססים, משלים את עצמם שלא ייפגעו, שהם מספיק חזקים. לחלקם אין בעיה עם פגיעה בזכויות של מיעוטים אחרים, במיוחד ערבים. הם לא מרגישים שזה נוגע להם.
בעניין הזה צריך להגיד מילה גם על ההנהגה הערבית: שותפה בולטת לאפליה. הח״כים הערבים נאבקים לשיוויון זכויות, אבל מתנגדים בעקשנות לזכויות להט"ב. הכהניסטים והחרדים יכולים לסמוך עליהם שיסכלו ביחד כל מהלך ליברלי. זאת למרות שלהט"בים ערבים הכי סובלים מאפליה ומאלימות, עד כדי סכנת חיים, והח"כים הערבים יודעים זאת היטב.
האמירות הדוחות של מפקד המשטרה, הן קריאת השכמה למי שעדיין שקוע בתרדמת. ברגע שיוסרו ההגנות המשפטיות, כשמערכת אכיפת החוק תהפוך לזרוע דיכוי פוליטית – אף אחד לא יהיה בטוח. הזכויות שהושגו במאמץ עצום, לאורך שנים של מאבקים, יתפוגגו. וגם אם לא יבוטלו פורמלית, הן יירמסו ברגל גסה. כי כשאין זכויות לכולם, אין זכויות לאף אחד.
פורסם ב"הארץ".