בת חודש

הממשלה בת חודש. קשה להאמין, אבל רק חודש אחד עבר מאז הקמנו את הממשלה ושמנו קץ לעידן ביבי ולטירלול הפוליטי שגרר אותנו לארבע מערכות בחירות ולכאוס שלטוני. אצבע אחת בלבד עשתה את ההבדל, והקימה את הקואליציה החדשה על חודו של קול. מאז אותו ערב דרמטי בכנסת, בו הושבעתי לשר, מתחזקת המסקנה שלי שאכן מדובר בסוג של נס פוליטי: חבירה בלתי אפשרית כביכול וכנגד כל הסיכויים של שמונה (!) מפלגות, שונות מאוד בתפיסת העולם שלהן.
המון שואלים אותי אם זה קשה. כן, זה מאוד קשה. הבדלי הגישות בתוך הממשלה עמוקים, המאמץ בכנסת עצום, הפשרות כואבות. וכשר בריאות בתקופה הזו, זה קשה במיוחד. אומרים לי שלקחתי את התפקיד הכי מאתגר בממשלה. יכול להיות. אבל בסיומו של כל יום, והימים האלה בלתי נגמרים, אין לי בכלל ספק שעשינו את הדבר הנכון ואנחנו ממשיכים בכל הכוח.
עשינו את הדבר הנכון כי אנחנו מצליחים לשנות, ולא רק בגלל שהאלטרנטיבה אז וגם עכשיו היא בלתי נסבלת. אז נכון, בכל פעם שיש לי כאבי בטן כמו לכל שמאלני, מספיק שאני רואה את ביבי משקר (וכשהוא מדבר הוא משקר), וקופץ לו איזה בן-גביר או סמוטריץ׳, ומייד אני נזכר איזה כאבי הבטן איומים היו לנו רק לפני כמה שבועות. הרי האנשים האלה לא יהססו לנצל כל סדק זעיר, בלי שום קווים אדומים, כדי להחריב את הקואליציה ולשוב לשלטון ולחדש את המלחמה שלהם במערכת המשפט ובשלטון החוק. ממשלת ימין קיצוני-חרדים על מלא, היא סכנה ממשית, והיא אורבת מעבר לפינה.
אבל זה ממש לא מספיק בעיני כדי להצדיק את קיומה של הממשלה. מה שמצדיק אותה אלה הדברים שאנחנו עושים.

זה שינוי של ממש. במשך שנים, משרד הבריאות עמד כחומה בצורה נגד כל הנסיונות לקדם הסדרי פונדקאות שיוויוניים. חוץ מיעל גרמן הנהדרת, שרי הבריאות התנגדו בתוקף לעניין. לא עוד. הבהרתי לבג״צ שאין שום טעם לבקש עוד דחיות ולהמשיך בסחבת של שנים. עקרון השיוויון והזכות להורות מחייבים שגם זוגות מאותו מין וגברים יחידים יוכלו להתקשר בהסכמי פונדקאות כאן בישראל, ממש כמו זוגות של גבר ואישה. ואכן, תוך חצי שנה זה יקרה בפועל. מאבק גדול של הקהילה הגאה מסתיים בהישג דרמטי.
והנה עוד הישג: אלפי תקנים קבועים למערכת הבריאות. 600 רופאים, 2,000 אחיות, 700 עובדי משק ומינהל – תקנים זמניים שניתנו לשנה אחת בלבד ופגו בתחילת החודש. לאחר מאבק ארוך מול האוצר הצלחתי לקבע אותם, וזה שינוי גדול. קשה להעלות על הדעת פיטורין של כל כך הרבה עובדי בריאות חיוניים, אבל זה מה שהיה עלול לקרות כאן. גם את השביתה הקשה של עובדי המשק והמינהל בבתי החולים, הצלחתי להביא לסיום, תוך הבנה עם העובדים (שעובדים קשה מאוד) שאפעל למענם במסגרת התקציב הקרוב. וזו באמת המשימה הכי חשובה של הממשלה הזו: להעביר תקציב, אחרי שנים של התנהלות מופקרת בלי תקציב בכלל, תקציב שחייב לחזק את השירותים החברתיים, והבריאות, החינוך והסביבה בראשם.

אם יש משהו שלמענו אני מוכן לאכול הרבה מרורים בממשלה, זה האפשרות שניתנת לנו לחזק את יסודות מדינת הרווחה. כסוציאל-דמוקרטים, זו השליחות שלנו להביא תקציב שיחזק את המערכות הציבוריות, שיקטין פערים, ויאפשר לכולם להתקדם לצמיחה ושגשוג. זה האתגר הבא של הממשלה.

לסיום, אני רוצה לברך את חברנו עלי סלאלחה, איש החינוך מבית ג׳אן, על הצטרפותו לסיעת מרצ בכנסת. עלי, שהביא את התיכון שניהל למקום הראשון בארץ בציוני הבגרות, הוא תוספת חשובה ואיכותית לנבחרת המעולה של מרצ בכנסת.

תודה גדולה על כל התמיכה שאני מקבל מכם, ומבקש שתמשיכו לחזק אותנו. ותודה לכל חברותיי וחבריי השרים וחברי הכנסת של מרצ, שעובדים ללא ליאות כדי לייצג את התנועה היקרה שלנו.