טרנד עלוב שוטף אותנו. כל צעקן שרוצה לקבל קצת תשומת לב בתקשורת, תוקף את תל אביב.
הנה למשל אחד, ח״כ מיקי זהר. עוד לא סגר שנה בתפקיד, אבל הוא מקבל מיקרופון פתוח בכל ערוץ ופולט דברי בלע על עיר חשובה במדינה. מה זה הדבר הזה? האם אני אעלה בדעתי להתנפל על באר שבע או על עפולה או מטולה? ומה זה כל ההכללות המטומטמות האלה על עיר עם 425 אלף תושבים?
אני לא אחזור פה על השטויות שאמר כי אני לא רוצה לעשות לו עוד פרסומת, אבל האיומים שלו בעניין השבת שהוא רוצה לסגור, מחייבים התייחסות. אז קודם כל, החיים שלי ושל המשפחה שלי ושל החברים שלי זה לא העסק של הח״כ הזה, והוא לא יקבע לי מה לעשות ביום החופשי שלי. אם בא לו הוא יכול לשבת בבית שלו כל היום, ללכת לבית כנסת, או לעבוד בגינה – ממש לא אכפת לי ואין לי עם זה שום בעיה. אבל משום מה לאיש הזה יש בעיה אם אני רוצה ללכת למסעדה או לבית קפה בשבת או לארוע ספורט או לסרט או לבילוי משפחתי או שאני אקנה פחית קולה בפיצוציה. הוא רוצה שהכל יהיה סגור כי זה ״יהודי״.
בפעם האחרונה שבדקתי לא מצאתי שהוא קיבל אחריות על היהדות בעולם. וחוץ מזה אם איזשהו דבר הוא יותר יהודי או פחות יהודי זה לא הכל. יש עולם מודרני, לאנשים יש חיים, והחיים לא נעצרים בסוף שבוע. אז מי שחושב שיגיע הקץ אם אני אפתח מחשב בשבת – אז זכותו לחשוב וזכותו לא לעשות את זה אם זה מה שהוא מאמין. אבל אותו עיקרון נכון גם ביחס אלי: אני איש חופשי, חילוני, וגם לי יש ערכים ואני אמשיך לעשות מה שאני רוצה בהתאם לערכים שלי. ובשבת אני אוהב לטייל ולבלות.
ואגב, כל הסיפור הזה ממש לא נובע ולא נוגע לשבת או ליהדות בכלל. הסיפור הוא אחר: בליכוד יש תחרות עצומה בין הח״כים כי הם צריכים לעבור פריימריז קטלניים. אז אחד כמו זהר רואה את ערימות הפירסום שמקבלים חבריו-יריביו כמו אורן חזן או מירי רגב וגם הוא רוצה. בעצם הוא חייב, אחרת לא ייבחר שוב. אז הוא קופץ על הגל וגם מתחיל לצעוק.
כבר היינו בכמה סיבובים כאלה, אז אני יכול להרגיע אותו: תל אביב-יפו שיש בה חילונים וסרוגים וחרדים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, תישאר עיר ישראלית פתוחה ותוססת, והמדינה שלנו תהיה מדינה מודרנית ומפותחת על אפו וחמתו של פריימריסט תורן