איוולת בריטית

לונדון. לו רק היו יכולים לחזור אחורה בזמן, לאותו משאל אומלל על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, הבריטים היו משליכים את הרעיון האווילי הזה לפח האשפה של ההיסטוריה. כל הסקרים והמחקרים מראים באופן עקבי על התפכחות מאשליות הברקזיט, וכך גם המהלכים הכלכליים של חברות ואזרחים רבים כאן, שמנסים להתמודד עם הנזקים שהוא גורם.

סיוט הברקזיט מטריף את בריטניה. הסכם היציאה שגובש במאמץ גדול מול אירופה נדחה בזעם ובבוז בסדרת מחזות משפילים במיוחד בפרלמנט. ממשלת בריטניה, מודל של מסורת שלטונית מהוללת, הופשטה עירום ועריה בראש חוצות. ראשת הממשלה תרזה מיי ספגה זובור פוליטי בממדים היסטוריים. עכשיו בריטניה תקועה: קשה ליישם את הברקזיט וקשה לבטלו — לא לבלוע ולא להקיא. בעוד חודשיים היא תעזוב את גוש הסחר הגדול בעולם בלי שום גלגל הצלה, ואיש אינו מבין איך הגענו עד הלום.

הלקחים המרים כבר ברורים: הבעייתיות של משאלי ״כן־לא״ בנושאים סבוכים, השפעת הפייק ניוז על המערכת הדמוקרטית, הצורך החיוני בתכנון מוקדם — לא ייאמן איך שלטון מסודר יצא למהלך דרמטי כל כך בלי שום מחשבה על היום שאחרי. הלקח הנוקב ביותר הוא פגיעתה הרעה של הלאומנות. אומה שלמה נסחפה למערבולת טובענית, בגלל פנטזיות פופוליסטיות על עבר מדומיין וניסיונות שווא להיאחז ב״זהות״ חלולה ושקרית. כשהוכרז על משאל העם, הזהיר אד מיליבנד, מנהיג הלייבור לשעבר, כי מדובר "בסכנה ברורה ומיידית". לעומתו, נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת הימין הקיצוני Ukip, התרברב: ״הברקזיט הוא כל כך קל״.

הימין הלאומני שונא את האיחוד האירופי בגלל הרב־תרבותיות שלו והשאיפה שלו לטשטש, כביכול, את זהותן של מדינות הלאום האירופיות. אך על איזו זהות מדובר פה? בריטית? נוצרית? אולי לבנה? הרי בריטניה עצמה קרועה בין וולשים וסקוטים, אנגלים ואירים. ומיהם הנוצרים? אורתודוקסים מבולגריה? נכדים של מהגרים מניגריה? או חילונים שמתעבים את הכנסיה? ובעניין הלבנים — יהודים נחשבים לבנים? רוב המלחמות באירופה, היבשת הרצחנית ביותר, התחוללו בין נוצרים לנוצרים ובין לבנים ללבנים. לאיזו גדוּלה עורגים הלאומנים בלונדון? לקולוניאליזם הבריטי עם מורשת הדיכוי והניצול והדם של מיליוני בני אדם על הידיים? אולי הם מתגעגעים לחלוקה המעמדית האכזרית, להמוני אריסים חסרי זכויות, לפועלים במשכנות עוני מזוהמים?

מי שחילץ את בריטניה מהמדמנה הזאת היתה מדינת הרווחה הסוציאל־דמוקרטית שקמה אחרי מלחמת העולם השנייה. היא העניקה למיליוני בריטים, לראשונה, הזדמנות לפרוץ את מעגל העוני. זו גאווה לאומית. את ההזדמנות השנייה סיפקה אירופה. למרות כל חסרונותיו, האיחוד האירופי הוא יצירה מופלאה. בתקופתו הגיעה היבשת השסועה לשגשוג ויציבות חסרי תקדים. גם בריטניה הרוויחה ממנו — יותר ממה שתרמה לו.

האיחוד מעניק לתושביו את רמת החיים הגבוהה בעולם, שנשענת על זכויות חברתיות ודמוקרטיה ליברלית. אך הוא שרוי במשבר. הישגי מדינת הרווחה קועקעו בשנים של מתקפה שמרנית, והאיחוד לא השכיל לחזק את התהליכים הדמוקרטיים בתוכו.

הדרך הגרועה ביותר להתמודד עם המשבר הזה היא באמצעות לאומנות ושנאת זרים. הברקזיט הוא חלק מגל עולמי של פירוק בריתות והסתגרות. שני השושבינים הנלהבים שלו הם פוטין וטראמפ. טובתה של בריטניה ורמת החיים של תושביה לא מעניינות אותם. מי שנוהה אחריהם ואחרי מקסם השווא של הלאומנות, כדאי שילמד את הלקח המר של הברקזיט: שום גאווה לאומית זה לא מביא, רק שבר לאומי גדול.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *