תקועים

 

העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של משתמשים מבחירה בתחבורה הציבורית. המספר מעליב: רק 3 אחוזים (!) מנוסעי האוטובוס עושים את זה מבחירה. כל השאר הם שבויים. כשיורד גשם הם נרטבים באין-תחנה. בשאר הזמן הם מחכים באין-צל. הם תקועים יחד עם כל המכוניות בפקקים כי אין נתיבים לתחבורה ציבורית. והעניין הכי מקומם: כל סוף שבוע, כל חג, הם מקורקעים, במעצר בית.

 

האם הקשקשנים בליכוד שרוממות ״הפריפריה״ בגרונם, יודעים כמה קשה להגיע או לצאת בשבת מעיר מרכזית כמו באר שבע אם אין לך מכונית? זה ממש כלא באר שבע: אם צריך להגיע לירושלים, למשל, העיר שהוכרה כבירתנו על ידי הנשיא כורש, אין בשבת אפילו מונית שירות. הנסיעה, במונית רגילה, תעלה 1,200 שקלים הלוך-חזור. לא מכיר הרבה סטודנטים, חיילים או אנשים שמתקשים להחזיק מכונית, שיכולים לשלם סכומים כאלה. לא מכיר בכלל ערים בעולם בלי תחבורה בסוף שבוע. זה דבר פרימיטיבי ומטומטם שפגיעתו עצומה. לא רק בחסרי המכוניות, אלא בכולם. תחבורה ציבורית כושלת, שלא מקבלת עדיפות ברורה על הרכב הפרטי, גורמת לכך שגם השימוש במכונית הופך לסיוט. בישראל הוא יקר להחריד, ממוסה בכבדות, מזהם, מסוכן, וחומס תשתיות ותקציבים וגם את שעות העבודה והפנאי שאנחנו משחיתים בפקקים.

 

מאות אלפי עובדים בישראל מקבלים הטבה בגין אחזקת רכב וחניה. אם יחליטו לוותר על הרכב, לא יקבלו הטבה דומה על תחבורה ציבורית. מדוע? כי הנוסעים בה הם מוכי גורל, ובסוף שבוע הם יקורקעו. לכן, רק אדם חסר בינה, פראייר מושלם, יוותר על רכב מהעבודה. בצדק מוחים עובדי המדינה על כך שבמשרדים החדשים בקריית הממשלה בירושלים, אין מספיק חנייה. מדוע שיוותרו על רכבם וייסעו בתחבורה ציבורית שלא פועלת בסופי שבוע ובלילות? המדינה תכשיר עבורם חניה לאלפי מכוניות נוספות. ״וכך, המדינה מעודדת את הפקקים בירושלים ואת זיהום האוויר, ומשלמת עבור זה מאות מיליוני שקלים”, מסכם הממונה על השכר באוצר, ערן יעקב, את האיוולת. הכפילו את זה בכל מקומות העבודה, והבינו את גודל הקטסטרופה.

 

בשנים האחרונות גדלה מאוד ההשקעה בתחבורה הציבורית. גם באוטובוסים יש שיפור. אך ההשקעה עדיין נמוכה ביחס למדינות המפותחות. מה גם שרוב הכסף זורם לרכבות, ואילו האוטובוסים מקופחים קשות, למרות שבהם נוסעים רוב האנשים. וכך, על אף מדיניות מוצהרת של קידום תחבורה ציבורית, בפועל השקעות התחבורה בעדיפות מוחצת לכבישים, ועדיין מובילות את הציבור להעדיף את המכונית. התוצאה: כבישי גוש דן הם העמוסים ביותר בעולם המערבי, לפי נתוני ה-OECD. כדאי להפנים: ישראל שרויה במשבר תחבורה. כל אחד מאתנו משלם את המחיר. הפתרון: שינוי היחס לתחבורה הציבורית. לא עוד ברירת מחדל של מסכנים, אלא העתיד: מתוחכם ויוקרתי. כן, תחבורה ציבורית יכולה להיות נוצצת ומבוקשת, אם היא מקבלת עדיפות אמיתית. יש דוגמאות מאלפות מהעולם, שגורמות לכל ישראלי לתהות למה לא אצלנו. אז זה יכול להיות אצלנו, ואפילו מהר, אם יתקבלו ההחלטות הנכונות.

פורסם ב״הארץ״.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים