הזעזוע, הגועל והחרדה

במשך זמן מה כינו אותם, שם וגם פה, ״ימין רדיקלי״, ״הימין החדש״, ושאר כיבוסים עדינים שכאלה. כל מי שהתחקה, ולו במעט, אחר האנשים האלה, הבין כבר מזמן: אלה נאצים, חד וחלק. לא מדובר רק בסמלים וגינונים חיצוניים כמו דגלי צלב קרס, הצדעה במועל יד, וקריאות ״הייל״. מי שמקעקעים על הזרוע את דיוקנו של אדולף היטלר (ראיתי במו עיני) הם קבוצה קטנה מאוד באמריקה. הבעיה הרבה יותר גדולה. מדובר במישנה סדורה של רעיונות ודרכי פעולה, גזענית ואנטישמית, המשותפת לקבוצות וחוגים רחבים. הודות לטראמפ הם זכו בהשפעה בדרגים הבכירים, וחשוב מזה: הם חשים שטראמפ וכל מה שהוא מבטא ומייצג, מעניק להם אור ירוק לפעולה.

זו לא סוגיה של חופש הביטוי. הנאצים באו לווירג׳יניה כדי לחולל מהומות. התוצאה: אישה צעירה נרצחה, ורבים נפצעו. מה שהתרחש שם הוא תוצאה ישירה של מה שסטיבן בנון, יועצו הבכיר של טראמפ, הגדיר ״הזדמנות גדולה לבנות הכל מחדש״, על בסיס הצד האפל – ״הדארק סייד״ מהמיתולוגיה האמריקאית המודרנית של מלחמות הכוכבים. ״אפלה היא דבר טוב", הסביר בנון. ”דיק צ'ייני, דארת' ויידר, השטן. הם הכוח״. בנון אמר את זה אחרי הנצחון של טראמפ, ואחרי מינויו ליועץ בכיר בבית הלבן, כאשר כבר היה בפוזיציה ממלכתית. צריך להיות אטום ומנותק לחלוטין כדי לא לראות מה קרה מאז. זה האיש איתו התייעץ טראמפ כיצד להגיב על אירועי וירג׳יניה, כאשר אנשים צרחו ברחובות ״היהודים הם בני השטן״.

בנון לא לבד. יש בקרבתו המיידית של טראמפ עוד כמה המפיחים רוח עזה במפרשי ״העליונות הלבנה״, עושים דמוניזציה למהגרים ולמוסלמים, ומתפארים בקשריהם הקרובים לאלט-רייט. הם מסרבים לגנות אלימות וטרור של הימין הקיצוני עם התייחסות מפורשת אליו, ובעצם כהונתם הם מכניסים את הפאשיזם למיינסטרים. כאלה הם סטיבן מילר וסבסטיאן גורקה. זה הרקע, זו האווירה, שבתוכה משמיע טראמפ גינוי לאלימות ״מכל הצדדים״. ארגון ג׳יי סטריט כבר פתח בקמפיין גדול להדחת בנון, מילר וגורקה.

המחלה הזו מקננת באמריקה כבר שנים רבות מאוד. למעשה, תמיד היא היתה שם. כמה סמלי שהאלימות בוורג׳יניה פרצה סביב הוויכוח על הדרום, העבדות ומלחמת האזרחים: החלפת שמה של כיכר על שם מצביא הקונפדרציה, הגנרל לי, לכיכר ״האמנסיפציה״, שחרור העבדים. זה לא רק סיפור היסטורי שנגמר במאה ה-19. שגריר ארה״ב לגרמניה הנאצית, בשנות ה-30׳, התקשה להבין מדוע ממשלתו לא מגנה ביתר תקיפות את הגיהנום הגזעני של היטלר. הוא שיגר דו״חות מפורטים לוושינגטון על התנכלויות ליהודים ואחרים – לשווא. לבסוף הובהר לו שגינוי אמריקאי עלול למשוך תשומת לב מיותרת לאפלייה הגזעית החריפה הנוהגת בארה״ב. ואכן, גם מאה שנה אחרי מלחמת האזרחים נישואים בין לבנים ושחורים היו אסורים בווירג׳יניה בחוק.

אלא שבדורות האחרונים המגמה באמריקה היתה של שינוי והתרחקות מהמורשת ההיא. ועכשיו? אלכסיס דה טוקוויל כבר כתב לפני 180 שנה, שלחברה האמריקאית יש ציפוי של צבע דמוקרטי, אך לעתים הצבעים הדכאניים הישנים פורצים מתחת. עכשיו הוא זמן כזה – לאמריקה ולעולם, זמן הריאקציה. אם בעבר, ידע השלטון לעמוד מול הגל העכור, עכשיו השלטון הוא הגל העכור.

דיוויד האריס, מנכ״ל ״הוועד היהודי אמריקאי״, שיגר מכתב כואב לטראמפ. קשה לקרוא את הדברים. הארגון של האריס נוסד לפני יותר ממאה שנה. הוא עבר את האנטישמיות של תחילת המאה ה-20, את השואה, את המאבק לזכויות האזרח, והנה עכשיו, באמריקה של 2017, מנהיג יהודי פונה בתחינה, כמעט נואשת, לנשיא ארה״ב שיתייצב מול כוחות האופל. ״בדיוק ברגעים כאלה של טרגדיה לאומית, קולך חיוני. אחרים לא יכולים לשמש לך תחליף. אתה המנהיג שלנו, אתה קובע את הטון, ויש לך במה שאין לאף אחד אחר״, הוא מפציר בו.

קשה לי להאמין שאדם כה מנוסה כמו האריס אינו מבין שהבעיה הגדולה נמצאת עכשיו בבית הלבן. הוא עצמו רומז על המניעים הפוליטיים של טראמפ וסביבתו: ״כמובן, כל מנהיג פוליטי שואף לתמיכה מקשת של מצביעים. אבל צריכים להיות גבולות, ואלה שמטיפים לעליונות גזענית, קנאות דתית, ופירוד אתני, חייבים להיות מחוץ לתחום״.

האריס עומד להתאכזב. כבר במסע הבחירות הארוך שלו, טראמפ יצר גל עצום של שנאה, ורכב עליו כל הדרך לבית הלבן. מי שציפה שהוא יהפוך לממלכתי, ״נשיאותי״, התבדה. טראמפ ממשיך בשיסוי ובליבוי היצרים גם כנשיא. מבחינתו, זה מה שהעניק לו את הנצחון, זה מה שמוכר ((לנקד: כ׳ בצירה)), וכאיש שיווק טוב הוא לא רואה שום סיבה לוותר על מכירות כאלה. מה גם, שבהיעדר הישגים אחרים כלשהם, וכאשר כל הבטחות הבחירות שלו התפוגגו, השיסוי הוא מה שנותר.

פורסם באתר ״הארץ״.

    

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים