בשלים למהפך

תארו לכם שפעיל לוחמני, בדמותו של ברק כהן למשל, ירוץ בבחירות כמועמד לראשות הממשלה, על מצע של הלאמת הבנקים, הדחת המנהלים של תאגידי הביטוח והפיננסים, והכפלת תקציבי הבריאות והחינוך. התקשורת והמימסדים הפוליטיים והכלכליים יתקפו אותו על המצע ״הקיצוני״, על הבוטות וגסות הרוח, יכנו אותו ״הזוי״, ואז ברגע האמת, בקלפי, מפלגתו תזכה ב-24 מנדטים בכנסת. דמיוני? מופרך? זה בדיוק מה שקרה בצרפת למועמד הרדיקלי ז׳אן-לוק מלנשון, שזכה ב-20% מהקולות בבחירות לנשיאות.

הסיפור הזה הרבה יותר גדול ממלנשון. למעשה, רוב ניכר של המצביעים בצרפת תמכו במועמדים, כולל מארין לה-פן, שהציגו מצע כלכלי-חברתי רדיקלי. העלאת שיעורי המס על המאיון העליון, קיצור שבוע העבודה, הגברת רגולציה על ענקי מסחר ותאגידים בינלאומיים… צריך היה לראות את ההתלהבות שעוררו המועמדים בקרב צעירים כאשר דיברו על עושק החברה, ״99 האחוזים״, בידי האחוז האחד שגורף לכיסו סכומים דמיוניים. כך היה, באופן חד וברור, גם בארה״ב, בהצבעה ההמונית לדונלד טראמפ ולברני סנדרס, וזה מה שקרה בברקזיט הבריטי: הציבור ממש לא נבהל מרעיונות רדיקליים, אפילו מהפכניים. הוא בשל למהלך חברתי-כלכלי מרחיק לכת.

מדינת הרווחה האירופית היתה הבסיס שעיצב את עידן השלום הפנימי של היבשת מאז תום מלחמת העולם השניה. האיחוד האירופי היה אמור להיות גולת הכותרת של התהליך הזה. אבל מדינת הרווחה ששימשה מודל למפלגות סוציאל-דמוקרטיות בכל העולם, והתקבלה באירופה גם על-ידי הימין הפוליטי, כורסמה בדור האחרון, לעתים לבלי הכר. החל בתאצ'ר הבריטית, עבור דרך אסנאר הספרדי, וכלה בברלוסקוני האיטלקי. במדינות הקומוניסטיות לשעבר שהצטרפו לאיחוד, התהליך מתרחש בקצב מואץ. ההגנה על מקום העבודה, העבודה המאורגנת ודיני העבודה בכלל, מערכת הפנסיות והבריאות הממלכתית, התמיכה הסוציאלית, והחינוך חינם – כל אלה נדחקים לטובת האינטרסים של ההון הגדול. אמנם בשום מקום באירופה לא הצליח מישהו לחבל ביסודות מדינת הרווחה בשיטתיות וביעילות כפי שעושה זאת כאן בנימין נתניהו, אבל אפילו בשוודיה – המודל האולטימטיבי למדינת הרווחה – אולוף פאלמה היה מתהפך בקברו לו היה רואה מה ארע למדינת הרווחה שלו.

בצרפת מכנים אותם ״ההישגים החברתיים״. כל אחד שם יודע במה מדובר: חינוך ובריאות לכל, זכויות עובדים, דמוקרטיה. אלא שמה היה מובן מאליו עד לפני שנים מעטות, נמצא בסכנה ממשית.

לאחר עשורים של הפרטה פרועה, מגלים גם מעמדות הביניים כי הם מתפוררים. התגובה הציבורית הנזעמת, החרדה מאובדן ההישגים החברתיים, מוצגת עכשיו ״כחסרת אחריות״ וכתוצאה של הסתה מצד מועמדים ״פופוליסטים״ ו״קיצונים״. אבל מה כל כך קיצוני בסלידה מנשיא  שאמור להיות סוציאליסט, ונהנה להלעיג על עניים ומסכנים? בת זוגו לשעבר של פרנסואה הולנד, חשפה את צביעותו של הנשיא המכהן בספר נועז. היא סיפרה שהוא מכנה את העניים ״חסרי השיניים״, וגם מתגאה בחוש ההומור שלו.

האמת שאין צורך בהצצה הזו מאחורי הקלעים, כדי לחזות בצביעות של המימסד הפוליטי-כלכלי. ציבור עצום מבין שהמימסד הזה כבר מזמן לא משרת אותו. הרשתות החברתיות הן גורם מכריע בגיבוש התודעה החדשה. אין שום דבר ״קיצוני״ בשמירה על ביטחון חברתי. וכן, זה ״פופוליסטי״, וגם מאוד צודק, לדרוש הגדלה דרמטית של ההוצאה הציבורית על בריאות וחינוך, ושל התמיכות בנכים וזקנים. ומי שחרד משימוש לרעה בגל הזה של מיאוס מהמימסד הצבוע, כדי להסית נגד מיעוטים, ללבות גזענות, ולחזק עוד יותר את בעלי הכוח, מוטב שיפנים את המסר.

פורסם ב״הארץ״ – 25.4.201

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים