מפגש טראמפ-נתניהו: הנושא הפלסטיני נדחק

בניגוד חד לדיון הסוער בישראל בסוגיית ההתנחלויות וחוק ההסדרה, ולהשפעה המיוחסת לכך על יחסי החוץ של המדינה, סוגיה זו נדחקה ממעמדה הבולט בדיאלוג הישראלי-אמריקאי. לא לשם כך נועדו הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו בוושינגטון.

מימשל טראמפ טרם גיבש את מדיניותו ביחס למזרח התיכון, ומהבית הלבן יוצאים לעתים מסרים סותרים, אך כבר ברור כי יחסו של המימשל החדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולפתרון עתידי שלו, שונה באופן ניכר ממדיניות המימשל הקודם. אין בכוונתו לכפות הסדר, אין בכוונתו לתמוך בצעדים בינלאומיים כגון מהלכים כלשהם באו״ם, וככל הנראה גם אין בכוונתו להתערב יתר על המידה.

הדיווחים מוושינגטון בשבועות האחרונים והצהרותיהם של ראשי המימשל החדש, מלמדים על תמימות דעים חדשה בין ההנהגות בארה״ב וישראל כי אין דחיפות בהשגת הסדר ישראלי-פלסטיני ובוודאי שאין עדיפות לקידום חזון שתי המדינות. דומה כי בשתי הבירות מעוניינים בהמשך הסטטוס קוו באופן כזה או אחר, בלי פירוט יתר. אין יותר גינויים בוטים להתנחלויות המלווים בלחצים על ישראל, ומאידך גם אין הצהרות תמיכה מפורטות בצעדים מעשיים כלשהם כגון הרחבת ההתנחלויות. מצב זה נוח לטראמפ שעדיין מגשש את דרכו הבינלאומית, ונוח גם לנתניהו אשר נהנה מאהדה בסיסית בוושינגטון, ללא חיבוק עז מדי אשר עלול להגביר את הלחצים עליו בקרב שותפיו בקואליציה מימין לנקוט בצעדים של סיפוח והקמת התנחלויות נוספות. ככל שהדבר תלוי בשניהם, ישראל תימנע מפרובוקציות, והבית הלבן יימנע מגינויים.

מוקד הדיון הישראלי-אמריקאי כעת הוא בסוגיות אסטרטגיות בעלות חשיבות קריטית, בהם זקוקה ישראל להבהרות ולתמיכה אמריקאית. בראש ובראשונה בעמדה מול רוסיה. בישראל עוקבים בדריכות אחר מערכת היחסים בין טראמפ לבין פוטין, ומבקשים להבטיח כי הבנה או עיסקה ביניהם  ביחס לסוריה, הטרור האיסלמי, ונושאים אסטרטגיים נוספים, תביא בחשבון את האינטרס הישראלי. בישראל מבקשים לדעת כיצד יפעל טראמפ כלפי איראן, ומה יעלה בגורל הסכם הגרעין שנחתם עמה. כמו כן מבקשים בישראל וגם בארה״ב לקדם את מערכות היחסים עם המדינות הסוניות המרכזיות מצרים וסעודיה, כמשקל נגד לאיראן. כך שעל סדר היום המדיני עומדים עניינים כבדי משקל, הרבה לפני הסוגיה הפלסטינית. לנוכח זאת, סימן השאלה הגדול האופף את מימשל טראמפ ואת אישיותו של הנשיא הטרי, מחייב זהירות רבה מצד ישראל.

טראמפ הוא קפריזי, איננו בקיא בסוגיות השונות, הפכפך, ופועל בשליפות מהטוויטר. כבר בחודש הראשון לכהונתו נוכח לראות כיצד חלק מהחלטותיו המהירות ומינוייו לתפקידי מפתח, כשלו עקב התנגדות עזה של גורמים שונים כגון מערכת המשפט, המימסד הבטחוני, ודעת הקהל.  במצב שכזה מוטב להמנע ממהלכים שעלולים לגרום לתגובה בלתי צפויה, עד שיתבהר סימן השאלה הגדול מעל וושינגטון ומדיניותה.

פורסם מטעם ״מתווים״ – המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים