בגן חיות הטרף

מאז תחילת מסע הבחירות בארה"ב יש לי ויכוח עם כמה עמיתים, אמריקאים וישראלים, מי יעצור את מי — הממסד את טראמפ, או להיפך. במהלך הפריימריז טענו עמיתי שהממסדים הפוליטיים בימין לא יאפשרו לו להגיע לראשות המפלגה הרפובליקאית. אבל הוא הביס את כל 16 יריביו וזכה במינוי המפלגה לנשיאות. לאחר מכן הם טענו שהממסדים התקשורתיים והפיננסיים ימנעו מטראמפ לנצח בבחירות. עכשיו מועלות הערכות/תקוות שהממסד הממשלתי על זרועותיו האדירות, מנגנוני הביטחון והמשפט, יבלמו את הנשיא, אולי אפילו ידיחו אותו.

אין לזה שחר. הניסיון ההיסטורי מלמד שממסדים נוטים להתיישר לפי רוח המפקד, לא להיפך. אין בהכרח צורך להחליף את בעלי התפקידים. הם הופכים למשרתים נאמנים של השלטון החדש. בספרו "בגן חיות הטרף" מביא אריק לארסון מביא דוגמה מאלפת כיצד ממסדים אדירי כוח מקבלים עליהם את גחמותיו של שלטון חדש. גיבור הספר הוא ויליאם דוֹד, שהגיע לברלין כשגריר ארה"ב כמה חודשים לאחר עליית היטלר. האיש לא היה דיפלומט מקצועי ולא נמנה עם הממסד הממשלתי. הוא היה פרופסור להיסטוריה ואדם צנוע, מה שאיפשר לו להביט על התהפוכות בגרמניה בעין מפוכחת.

ייאמר מיד: טראמפ איננו היטלר, וארה"ב של 2017 איננה גרמניה של 1933. אך דווקא השוני העצום מסייע להדגיש את הנקודה הקריטית: הפכפכות הממסד. השגריר האמריקאי סיפק עדות ישירה למהירות העצומה שבה התרחשה "האחדה", או "התאמה" ("גלייכשלטונג") של החברה הגרמנית למשטר החדש. במכתביו לנשיא רוזוולט ובדו"חות ששיגר למשרד החוץ, דוד מתאר כיצד מערכות המשפט והמשטרה מצייתות בהתלהבות להוראות החדשות. מורים, בעלי עסקים ופקידים לא נזקקו לחוקים מפורטים — הם השתוקקו להצטרף להילולה. שוטרים העלימו עין כשבריונים נאצים היכו יהודים, ולעתים קרובות היכו בעצמם. פרופסורים באוניברסיטה יזמו התנכלות לסטודנטים, ופקידים מכל הדרגים הציפו את הצמרת בהצעות יעול להעצמת הרדיפה. ליבת הספר, בעיני, היא התיאור הנוקב של התהליך החברתי: ההתיישרות של "האזרח הקטן" עם הרוח החדשה מלמעלה. בתוך חודשים ספורים השתנתה מדינה ענקית עד לבלי הכר.

אם כך קרה לממסד למול המשטר והאידיאולוגיה הנאצית, הקיצונית כל כך, ניתן להבין כמה מופרכת המחשבה שהממסד האמריקאי יעצור מישהו כמו טראמפ, שלא נמצא בכלל בקטגוריה כזאת. ומדוע בעצם שיעצור? טראמפ נבחר כחוק, ובעיקר, מבחינת הממסד, חלק מצעדיו מבוססים על הקיים. כשהכריז שעינויים יעילים, הוא התייחס לניסיון האמריקאי בעינוי עצורים. כשהבטיח חומה — יש כבר חומה של מאות קילומטרים בגבול מקסיקו. ביקרתי בה כשנבנתה, בעשור הקודם. וגירוש מהגרים בלתי־חוקיים? 2.5 מיליון (!) גורשו בתקופת אובמה. הממסד לא יעצור את טראמפ, כי הממסד כבר שם.

משמעות הטראמפיזם, כפי שהאזרח הקטן מתחיל לקלוט, היא שכל עוד אתה מיושר עם הקו מלמעלה, אתה יכול לעשות הכל. לכן, מספר התקריות הגזעניות בארה"ב זינק מאז ניצחון טראמפ. עד כמה הממסד — המשטרה או מערכת החינוך, למשל — יתאמץ לעצור זאת? התשובה עגומה: אי אפשר לסמוך עליו שיטפל בכך. התנועה האזרחית היא שתיאלץ לנהל את המאבק.

אגב, כל בקשותיו ותחנוניו של השגריר בברלין שאמריקה תגיב בתקיפות על ההתנכלות ליהודים, הושבו ריקם. לבסוף הוסבר לו שהתערבות אמריקאית תמקד את הזרקור באפליית השחורים בארה"ב. אז שתקו.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים