שדים באמריקה

אתה בוודאי יודע שאובמה הוא שד, אמר לי שכני לטיסה לאוהיו. שד? התפלאתי. כן, שד מהגיהנום. כשאתה מתקרב אליו יש ריח של גופרית. התקרבת? הרחת? לא, כמובן שלא, אבל באינטרנט יש המון עדויות – תבדוק בעצמך. בדקתי. אכן, פנתיאון שלם של שדים יש שם: אובמה, הילרי וביל קלינטון, ג׳ורג׳ סורוס, ושאר שנואי נפשם של סהרורי אמריקה. לאחר ששמעתי את הסיפור הזה משלושה אנשים בשלוש מדינות, התחלתי להבין עד כמה עמוקה הבעיה בקמפיין הזה.

במונחים ישראליים, עניין השדים הוא כנראה המקבילה להלבשת כאפייה או מדי אס-אס על מישהו. אלא שכאן מחנה פוליטי שלם, ובראשו מועמד לנשיאות, מבסס את קיומו וחזונו על תיאוריות קונספירציה מסמרות שיער. סיפור השדים מתחבר לכך היטב. כי הרי רק יצורי גיהנום מסוגלים לעשות דבר נורא כמו להעביר את האינטרנט לשליטת האו״ם. מה? כן, עוד מעשייה שמיליוני אמריקאים מאמינים בה בכל לבם. ״רק טראמפ יכול לעצור את התכנית של אובמה וקלינטון להעביר את האינטרנט לידי ממשלת הסתרים במרתפי האו״ם״, הסביר לי בלהט נהג בוושינגטון הבירה. וכן, הרשת מלאה גם בזה.

לישראל וליהודים יש מקום מיוחד בעולם האפל הזה. האף היהודי שלי מזהה במהירות את ההבל האנטישמי שיש להרבה מתיאוריות הקונספירציות האלה. בארוע הזיכרון בפנטגון, ביום השנה להתקפות 11 בספטמבר, התעניינה אחת המבקרות למי אני משדר. כששמעה שזו טלוויזיה ישראלית, שאלה אותי איך זה שאנחנו הישראלים ידענו על ההתקפות מראש. לא עזרו כל הכחשותיי. האישה החביבה שרק לפני רגע הניחה זר על לוח הזיכרון שם, טענה בתוקף שהעובדים היהודים במגדלים קיבלו הודעה לא להגיע למשרד באותו יום, ולכן אין יהודים בקרב הקורבנות. זו אחת מתיאוריות הקונספירציה הנפוצות ביותר כאן, כבר שנים: שהפיגועים הגדולים היו ״עבודה מבפנים״ של גורמים נסתרים במימשל, בשיתוף ישראל/המוסד/היהודים. כאשר אמרתי לה שאני יודע בוודאות שגם יהודים נהרגו בהתקפות בניו-יורק, ושאני יכול לתת לה שמות, היא לא האמינה.

טעות נפוצה לייחס את הקונספירציות האלה לחוגי שוליים בלבד. כבר שנים שהזבל הזה התנחל בלבו של המימסד הרפובליקאי. התיאוריות על דתו, לידתו, ומוצאו ״האמיתיים״ של אובמה מככבות בערוצי התקשורת שלו. זו מיתקפה רחבה, כירסום בלתי-פוסק באמינות הנשיא ובמוסד הנשיאות כולו, השמצות ארסיות על ״וושינגטון״, על זרועות המימשל, על בית המשפט העליון, על המיעוטים, המהגרים והזרים. זו הקרקע המורעלת עליה צמח פרי הביאושים של טראמפ. אי אפשר להבין אותו ואת מה שהוא מייצג בלי להבין את תרבות ההזייה והכחש של חוגים כה רחבים באמריקה.

טעות יסודית להטיל את כל האחריות על המימסד הרפובליקאי והחוגים הדתיים והחברתיים הקשורים בו. גם לצמרת הדמוקרטית הממסדית יש חלק נכבד בכך. שנים רבות אוחזים הדמוקרטים במוקדי כוח ושלטון רבים. הקלינטונים הם המייצג הבולט של העניין. הם שותפים לשקר הבסיסי, למצג השווא של השיטה: טיפוח האמונה ״בחלום האמריקאי״, בקפיטליזם הכל יכול. ההבלים על ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות: כל אחד יכול להיות גייטס או צוקרברג. זה תלוי רק בך. לא במערכת החינוך והבריאות, לא בתנאי המחיה שלך, לא במעמד של הוריך. תאמין, תתאמץ, והמיליונים ממתינים לך מעבר לפינה. רק זכור – אתה לבד במערכה. ״במקדש רוחו, כל אדם עומד לבדו”, כתבה איין ראנד. ״כדי להיות חופשי אדם חייב להיות חופשי מאחיו”, הבהירה הכוהנת הגדולה של ״החופש״ את משמעותו לפי הקפיטליזם הפרוע: אטומיזציה של החברה האנושית, החופש לנצל, ובעיקר החופש להיות עני.

לכאורה, הדמוקרטים לא כאלה. הם הרי דוגלים בשינוי חברתי באמצעות השקעה ציבורית. אבל בשנים האחרונות, דווקא השנים של אובמה, הפער בין הגייטסים והצוקרברגים לבין האנשים הרגילים, זינק בשיעור מבהיל. החברה האמריקאית פחות דינמית, פחות מובילית, מבעבר. המוני אמריקאים נותרו בצד הדרך. איך מיישבים את החלום, את האמונה ״באמריקה״, עם מציאות החיים העגמומית? נתפסים לסיפורי הבלים על הארץ ״האמיתית״ שנחמסת בידי שדים מהגיהנום. רק כך יכול מועמד שהשקר הוא נר לרגליו, לזכות באהדה כזו. סיסמת הבחירות שלו – ״נחזיר את אמריקה לגדולתה״ – פגעה בול במטרה.

הקמפיין הארוך והמיוסר חשף את תהליך העומק שמתרחש כאן בדור האחרון: הדמוקרטיה האמריקאית נחטפה. זו הפורמלית נחטפה על-ידי אלה שמאסו בה ובמוסדותיה, ומתקנאים במודל שלטוני נוסח פוטין. ואילו הדמוקרטיה המהותית, שלטון העם, נחטפה על ידי השודדים הגדולים מוול סטריט, צמרת ההון-שלטון, שרוקנו מתוכן את העקרונות החוקתיים. כי מה שוות ״זכויות האזרח״ בפסקי הדין של העליון אם האזרח לא יכול להרשות לעצמו טיפול שיניים סביר? מה המשמעות של דמוקרטיה כשכמה משפחות מחזיקות ברוב העושר של מדינה עם מאות מיליוני אזרחים?

אם ייבחר טראמפ, אמריקה והעולם כולו, ייקלעו למשבר חריף. חסרונה של הדמוקרטיה יורגש ביתר שאת. אם תיבחר קלינטון, היא תיאלץ להתמודד עם השדים שעורר הקמפיין הזה. הדרך היחידה לעשות זאת היא בקימום של יסודות הדמוקרטיה: בכינון מדינת רווחה אמריקאית ברוחם של פרנקלין רוזוולט ולינדון ג׳ונסון. ״זה שכתב את ההמנון האמריקאי ידע מה הוא עושה״, אומר אחד מגיבורי המחזה ״מלאכים באמריקה״ של טוני קושנר. ״הוא שם את המילה ׳חופשיים׳ על תו כל כך גבוה, שאף אחד לא יכול להגיע אליו. זה היה בכוונה. שום דבר בעולם לא נשמע לי פחות חופשי מזה״. לכן, אחרי מערכת הבחירות האיומה הזו, תיקון קוסמטי לא יועיל. גם לא רפורמות חלקיות בנוסח אובמה. רק מהלך נחשוני, ניו דיל של ממש, יוכל להגיע לתהומות האפלים בהם שורצים השדים, ולהוציא את אמריקה לחופשי.

פורסם ב״הארץ״

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים