תרחיש הבלהות של קלינטון, והסיוט של טראמפ

הוא לא יכול לנצח. זה מה ששומעים בכל מקום. התקשורת שונאת אותו, האקדמיה לועגת לו, המימסד בז לו. הוא פשוט לא יכול לנצח, ובכלל, מי תומך בו? אז זהו, שה״כל מקום״ הזה שבו טראמפ הוא הזוי ובזוי, נלעג ומגוחך, הוא סוג של אשליה, בועה. מה שרואים וקוראים ״בכל מקום״, הוא בעצם במקומות מסויימים מאוד: בניו-יורק ולוס-אנג׳לס עם הרוב הדמוקרטי המוחץ, בעיתונים איכותיים כמו וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס, ברשתות החברתיות שפועלות במעגלים סגורים, וכמובן אצל החברים שלך שרובם, איך לא, יהודים וליברלים. אז במקומות האלה טראמפ באמת לא יכול לנצח. הוא מוקצה מחמת מיאוס. אבל כשיוצאים מהבועה, אפילו במרחק שעה נסיעה ממרכז העיר, הסיפור אחר לגמרי. נשמע מוכר? כן, מוכר מאוד.

תתכוננו למהלומה, אמר לי המוכר בחנות הכללית של עיירה קטנה בווירג׳יניה, שעה נסיעה בסך הכל מוושינגטון. בעיירות הרדומות האלה, המוזנחות מעט, שרבבות כמותן פזורות ברחבי אמריקה, יש עדיין ״חנויות כלליות״, דגלים של חילות הצבא בחזיתות הבתים של החיילים לשעבר, ועכשיו גם שלטים של דונלד טראמפ. בכלל, כרזות של הילארי קלינטון לא רואים כמעט, בשום מקום. כרזות של טראמפ, לעומת זאת, רואים די הרבה בערי השדה.

האיש הזה לא נוהג להצביע בבחירות. אין לו אמון ״בשיטה״. שומעים את זה הרבה כאן. אבל הפעם הוא מתכוון להצביע. לטראמפ. כך יעשו, לדבריו, גם בני משפחתו שאף הם לא מצביעים בדרך כלל. למה טראמפ? כי צריך לבעוט להם בתחת. מי זה ״להם״? הוא הסתכל בי, והבנתי. בעצם, הוא מתכוון לאנשים כמותי: אולי זרים, אולי יהודים, אולי עירוניים, אולי עיתונאים, ואולי עוד כל מיני דברים שמנוגדים בעיניו לאמריקה ״האמיתית״.

כמה אנשים כמוהו יש, שעוברים מתחת לרדאר התקשורתי? שחומקים מבעד למסננת הסקרים? מומחים מסויימים טוענים שהרבה, שזה סוד כוחו של טראמפ: שבניגוד למועמדים רפובליקאים קודמים כמו מיט רומני, ג׳ון מקיין או אפילו ג׳ורג׳ בוש, הרי הטייקון המגדף מצמרות מנהטן יוכל לסחוף אנשים כאלה, שמעולם לא נרשמו אפילו להצבעה, ולחולל הפתעה דרמטית.

אין בכלל ספק שלכך התומכים שלו משתוקקים: שימשיך לקלל כל הדרך לקלפי, וכמה שיותר, ואז על אפם וחמתם של הפרשנים המתנשאים, ייצאו כל תומכיו הנסתרים, מאמריקה הנידחת של העיירות הקטנות, ויתנו ״להם״ מכה: מהלומה צורבת שלא ישכחו שנים רבות.

זה תסריט הבלהות של קלינטון. הוא אפשרי. בוודאי לנוכח הקיטוב החברתי העמוק כל כך באמריקה. כל מי שמבטל אותו, טומן ראשו בחול. אלא שהקיטוב משחק לשני הכיוונים, ולכן בעיניי התרחיש הסביר יותר שונה. הוא מבוסס על העובדה שהבועה היא לא רק של אמריקה הליברלית אלא גם, ואולי אפילו יותר, של אמריקה השמרנית, הלבנה והרפובליקאית. זה השוני העמוק של הפוליטיקה האמריקאית מזו הישראלית. מול שתי הבועות הללו, אמריקה ״האמיתית״, במידה הולכת וגוברת, היא אחרת: שחורה וחומה ומלוכסנת עיניים ודוברת ספרדית. כמעט 40% מונים ״המיעוטים״ הללו, שעוד מעט כבר יהיו לרוב. גם הם לא נוהגים להצביע בהמוניהם, כי רובם עניים יותר, אבל כשיש להם סיבה לעשות את זה, למשל כשיש מועמד שחור, הם מצביעים לדמוקרטים באופן גורף.

זה תסריט הבלהות של טראמפ. אלא שהשחקנים בתסריט הזה לא נסתרים. הם מצהירים בקול גדול, ובכל סקר, על רצונם היוקד להיפרע מטראמפ, על כך שעלב בהם והשפיל אותם. הסקרים הם חסרי תקדים. לדוגמא, 90 אחוזים מהשחורים תומכים בקלינטון, 1 אחוז (אחד!) תומכים בטראמפ. או סקר בקרב יהודי פלורידה שמעניקים לקלינטון יתרון של 43%. אלה מספרים מוחצים. גם אם טראמפ ירכך את הצהרותיו נגד המהגרים, כפי שהוא מנסה לעשות עכשיו, אין שום דרך שיוכל לצמצם את הפער האדיר בקרב המיעוטים. הוא רק עלול להרחיק מעליו כמה תומכים גזענים.

אם יתגשם התרחיש הזה, ואם ילווה במהלכים דומים גם בסנאט ובבית הנבחרים, תיאלץ המפלגה הרפובליקאית לעבור ניתוח כואב לשינוי זהות ודרך. זה כמעט בלתי נמנע לנוכח התמורה העצומה שעוברת על ארה״ב. ואם, בכל זאת, יתרחש יום הדין של הסוקרים והפרשנים, וטראמפ הוא זה שינחית את המהלומה, אמריקה כולה תוטל, המומה וחבולה, אל דרך לא נודעת.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים