הם לא מטומטמים

יש לי חברים אמריקאים שחושבים ברצינות על אפשרות של עזיבה. לא שמעתי עדיין על אף אחד שאכן החליט למכור את ביתו ולעזוב את עבודתו, משום שבצד החרדה יש ציפיה עצומה שטראמפ יובס וכל העניין יחלוף מן העולם כמו חלום רע, סיוט, ותו לא. זו גם ההערכה השלטת בתקשורת ובזירה הפוליטית: שהוא יפסיד. אלא שכבר ברור, שגם אם יפסיד בנובמבר, מה שקורה עכשיו באמריקה לא יישכח ולא ייעלם במהרה.

עצם המועמדות של טראמפ, וחייבים לזכור שהוא המועמד הרשמי של ״המפלגה הגדולה והוותיקה״, המפלגה הרפובליקאית, ולא של קבוצת שוליים קיקיונית, כבר מעלה אל פני השטח רוחות אפלות, שדים עתיקים, ולאלה יש חיים משל עצמם. העובדה שבמשך חודשים ארוכים איש כזה שולט בשיח הציבורי, ושכל דבר הבל ובלע היוצא מפיו מהדהד מחוף לחוף ומטלטל את המערכת הפוליטית, חושפת אמריקה שקשה לקבל ולעכל.

מיליוני אמריקאים תומכים בטראמפ בעיניים פקוחות ובנפש חפצה. קל לפטור את העניין ולהגיד שהוא מוליך אותם שולל והם נופלים קורבן לאחיזת עיניים. אפשר גם להגיד משהו בסגנון ״הם לא מבינים את הסכנה״. אמירות כאלה מעידות על ניתוק והתנשאות (״אנחנו״ מבינים – ״הם״ לא), ובעיקר מובילות לדרך פוליטית ללא מוצא שמסתיימת בקביעות אומללות כגון ״העם מטומטם״, ולכן בעצם אי אפשר לעשות שום דבר. כדי להתמודד עם המציאות שמגלם טראמפ, צריך להבין אותה. זה נכון בארה״ב, כמו שזה נכון בישראל.

שוחחתי עם אנשים רבים שתומכים בטראמפ. אגב, רובם, ככל שיכולתי להתרשם, לא מטומטמים בכלל. הם מודעים למרבית חסרונותיו ופגמיו, ולמרות זאת הם תומכים בו. שמעתי מהם שלל סיבות: חוסר אמון עמוק בקלינטון (ובבעלה), התנגדות יוקדת לאובמה ומדיניותו, הערכה להצלחותיו של טראמפ וליכולת השיווק שלו, הבעיות הקשות על סדר היום האמריקאי כגון פשיעה ועוני, דאגה מהטרור והתערערות הביטחון בעולם, ורצון עז בשינוי. בשורה התחתונה, כמעט אצל כולם, ניכר חוסר אמון עמוק, תהומי, כלפי המערכת הפוליטית, המימסד, כלפי ״השיטה״.

סוד כוחו של טראמפ, עוצמת המשיכה שלו, נובעים מהבוטות וההתרסה. ככל שהוא בועט חזק יותר, מזעזע, מגדף, שוחט עוד פרה קדושה בשיח ״המקובל״ (מיעוטים, גזעים, תקשורת), כך תומכיו חשים שהוא מבטא את מחשבותיהם. כאשר הכריז בוועידה הרפובליקאית ״אני אהיה הקול שלכם״ – לזה בדיוק הוא מתכוון, וזה מה שהם רוצים: שיילך נגד הזרם. מה שנחשב כעלוב ודוחה ואפילו פסול ואסור על-פי כללי המשחק הרגילים, לא תקף בדיאלוג בין טראמפ לבין מיליוני התומכים שלו. וזה אכן דיאלוג. הוא משמיע, והם משמיעים, בטוויטר למשל, וגם פותחים את הכיס.

חשוב לזכור את הכיס, כי בפוליטיקה הכסף הוא שחקן ראשי. התורמים הרפובליקאים הכבדים יושבים על הגדר. הם לגמרי חלק מהשיטה, וטראמפ מפחיד גם אותם. אלא שבחודש האחרון הוא הצליח לגייס סכום עצום של 80 מיליון דולר. הכסף כולו הגיע מתרומות קטנות באינטרנט. זו אינדיקציה בלתי רגילה לכך שיש לו בסיס תומכים גדול ומחוייב.

במקום להתנשא ולהגיד ״מטומטמים״, או לגרגר בשמחה לאיד ״שהמצב שלכם רק יתדרדר״, צריך להקשיב לאנשים שחשים מצוקה ולהציע להם אלטרנטיבה לתיקון – כזו שלא דוגלת בגזענות, הסתגרות, וניבולי פה. צריך להכיר בחולי העמוק של השיטה החברתית-כלכלית ובייצוגים הפוליטיים שלה שמשאירים מיליוני אנשים בצד הדרך. ללא הכרה כזו והתחייבות אמיתית לשינוי, האלטרנטיבה הפוליטית מופקרת בידיים של טיפוס כמו טראמפ שרוכב על גלי התסכול ומצית תבערה גדולה שפוגעת בכולם. כך בארה״ב, וכך בדיוק גם בישראל.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים