אם הבחירות בארה״ב היו נערכות עכשיו, טראמפ כמעט בוודאות היה מנצח. בסקרים הוא מוביל על ביידן בכל מדינות המפתח. התרחיש הזה הוא הסכנה החמורה ביותר המאיימת על אמריקה ועל העולם הדמוקרטי, גם עלינו.
יריביה של ארה״ב, שהם גם יריבי ישראל, ובראשם פוטין, כמהים לשובו של טראמפ. מה הפלא? טראמפ כבר שנים מתרפס בפני הרודן הרוסי ומתייחס אליו בהערצה מביכה. בזמן האחרון הוא מדבר כאילו הוא שליחו ומשרתו לכל דבר. העניין מטריד עד כדי כך שאפילו סגן הנשיא לשעבר, מייק פנס, אמר כי מצפונו לא מאפשר לו עוד לתמוך בטראמפ. אולי גם בגלל שטראמפ הצהיר כי הדבר הראשון שיעשה כנשיא יהיה לשחרר את המתפרעים הרוצחים שהסתערו על הקונגרס כדי למנוע את העברת השלטון לביידן. פנס אמנם אולטרה שמרן, אך אינו מטורף.
קשה להאמין, אבל למרות כשלונותיו בקדנציה הקודמת ובראשם ניסיון ההפיכה הזה, הסקרים מראים שטראמפ נתפס עכשיו כמי שיטפל טוב יותר מביידן בסכסוכים בעולם כמו אוקראינה והמזרח התיכון. מיליוני אמריקאים כנראה חושבים שהדרך הטובה ביותר לטפל בבעיות האלה היא פשוט למסור את המפתחות לפוטין.
טראמפ לעג לישראל בעקבות מיתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. הוא גם עקץ את נתניהו בחריפות. סטירת הלחי המשפילה הזו וההתגייסות המיידית של ביידן לצדנו, החלישו לזמן מה את ההערצה לטראמפ במחנה הביביסטי. אבל הלחץ שביידן מפעיל כעת על נתניהו, עורר שם מחדש את הכמיהה לחבר היקר דונלד בן פרד. זה טימטום מוחלט, אפילו במושגים ביביסטיים.
אם טראמפ יחזור לבית הלבן, הוא בהחלט עשוי להרפות את הלחץ מישראל. אבל זה לא יהיה מתוך הערכה ותמיכה, כמו שמפגין ביידן. אלא מתוך התנערות ומיאוס. קמפיין ״אמריקה תחילה״ של טראמפ הקצין מאוד בשנים האחרונות. הוא ליבה עוד ועוד את הרעיון שאסור שארה״ב תעביר אפילו דולר אחד למדינות זרות, בטח שלא לשלוח כוחות ולסייע צבאית. האמירות האלה זוכות לתמיכה רחבה בקרב בוחרים רפובליקנים, ולא רק.
לפני כמה ימים טראמפ אירח את אורבן מהונגריה – עוד אחד מכוכבי המועדון האנטי-דמוקרטי. טראמפ אמר לו כי מייד לאחר שינצח הוא יפסיק את הסיוע לאוקראינה. וזו רק ההתחלה. טראמפ אינו רואה שום טעם בברית נאט״ו. הוא אפילו הכריז שאם רוסיה תתקוף מדינות באירופה החברות בנאט״ו (פולין? המדינות הבלטיות?), ארה״ב תחת הנהגתו לא תנקוף אצבע להגן עליהן. יותר מזה: הוא אפילו יעודד את הרוסים ״לעשות כל מה שמתחשק להם״…
גם בעלות הברית הקרובות ביותר של ארה״ב נמצאות על הכוונת: טראמפ מתנגד בתוקף להחזקת כוחות אמריקאיים בדרום קוריאה וביפן כגורם מרתיע מול צפון קוריאה. בעיניו, קים ג׳ונג און הוא דווקא ״בחור טוב״.
גם ישראל לא תחמוק מהשינוי. אם טראמפ ייבחר, הסיוע האמריקאי לישראל יעמוד בסכנה. אין לי ספק שנתניהו יודע זאת. לכן העדיף ב-2016 לחתום על הסכם הסיוע דווקא בשלהי כהונתו של אובמה שנוא נפשו, ולא להמתין לטראמפ, כפי שיעצו לו כמה מקורבים חסרי הבנה. בקדנציה הקרובה, ישראל תצטרך לנהל את המו"מ עם ארה"ב על חידוש ההסכם שיפוג ב-2028. נתניהו יודע היטב כי טראמפ בלתי יציב, הפכפך, גחמתי ובנוסף לכך כיום טראמפ גם מתעב אותו – מתכון מלהיב לעתיד היחסים.
ולמרות כל זה, בחוסר אחריות מופקר ממש, נתניהו שורף את הקשרים עם ביידן וגם פוגע בסיכוייו מול טראמפ. ביידן מדמם קולות בגלל תמיכתו הגורפת בישראל, ונתניהו רק מסבך את המצב. כל יום שעובר בלא הסדר בעזה, הוא פגיעה ישירה בביידן.
התנהלותו הביזיונית של נתניהו מול ארה״ב, בעלת הברית החשובה של ישראל, מעידה עד כמה האיש בלתי כשיר. הוא פוגע באינטרס הישראלי העליון שכל מנהיגי המדינה תמיד ידעו לשמר: הברית האסטרטגית עם המערב.
כבר במלחמת קוריאה, בתחילת שנות ה-50, בן גוריון הכריע בוויכוח שהתנהל אז בארץ, וקבע שהצורך החיוני של ישראל בתמיכה בינלאומית, מחייב אוריינטציה פרו-מערבית. בתחילה היו אלה צרפת וגרמניה שנתנו לישראל את מה שדרוש לה מבחינה צבאית וכלכלית, כולל תשתיות בטחוניות מתקדמות ביותר, ואחר כך היתה זו ארה״ב – משנות ה-60 ועד היום.
השיקולים האישיים הנלוזים של נתניהו גרמו לו בשנים האחרונות למהלכי עיוועים, כמו הניסיון להקים ציר אסטרטגי עם רוסיה וסין כחלופה לארה״ב, וההפיכה המשפטית שהיתה התנקשות בדמוקרטיה הישראלית. שני המהלכים העמידו בסכנה את מקומה של ישראל בעולם המערבי.
אירועי 7 באוקטובר שמו לזה קץ דרמטי. תוך מספר שעות הובהר מעל לכל ספק מי בעדנו ומי נגדנו, ואיפה כדאי לישראל להיות. אלא שאותם אינטרסים עלובים של נתניהו שוב גורמים לו לשחק באש. זה מסוכן עד כדי כך שאפילו ידיד ישראל החשוב ביותר במפלגה הדמוקרטית, מנהיג הרוב בסנאט צ׳אק שומר, תקף את נתניהו בבוטות. מעולם לא נשמעה ביקורת כזו באמריקה כלפי ראש ממשלת ישראל מצד יהודי כה בכיר. שומר קרא לבחירות מיידיות ולהחלפת נתניהו, והוא צודק. כל יום נוסף שנתניהו נשאר בשלטון הוא פגיעה בישראל, בקהילות היהודיות ובידידינו המתמעטים בעולם.
פורסם ב"הארץ".