הומלסים הביתה

זאת אחת המוצלחות ביותר בעיני: "הומלסים הביתה" - כתובת גרפיטי שמחייכת אלי בימים האחרונים בסמטאות. ואני מחזיר חיוך, כשאני חושב על האבסורדים הללו שאני נתקל בהם בכל מקום. בסופו של דבר, אבסורד הוא סיפור עצוב, במיוחד כשמדובר בתופעות כמו אלי ישי או אנסטסיה מיכאלי. אבל האבסורדיות שבהם בכל זאת מצליחה להצחיק אותי. והרי עדיף לצחוק מלבכות, לא? "הומלסים הביתה", קורא שר הפנים המנצח על קרקס הגירוש של הסודאנים, כאשר באותו זמן ממש, הוא עצמו, במו ידיו המיניסטריאליות, מאשר את בואם של אלפי מהגרי עבודה מכל רחבי תבל...
More

הרוב חזר לרחוב

הפגנת הזגוגיות
אני מציע לא להתבלבל. המחאה החברתית בישראל היא המחאה הכי לא-אלימה שקיימת. לא רק בהשוואה לעולם (תיזכרו את הפצועים, הביזה, וההצתות ביוון, ספרד או לונדון), אלא גם בהשוואה להפגנות אחרות בישראל שגולשות לאלימות. הרי על מה אנחנו מדברים פה? כבר שנה יוצאים לרחובות מיליונים, במצטבר, דורשים צדק חברתי, ועד ההפגנה האחרונה לא רק שאיש לא נפגע חלילה בגלל המפגינים, אלא ששום חלון לא נשרט, פח לא הופל, תמרור לא נחבל. אין דברים כאלה. זו מחאה מופתית, דמוקרטית, מדהימה בעוצמתה השקטה. בהפגנה האחרונה קרה ארוע חריג של פ...
More

בממלכת ביבי הראשון, התרגשות באוטובוס השבת, פלסנר אל תהיה פלסטר, אנסטסיה מיכאלי, אידיאולוגיה, ומדוע אני אופטימי

יום שישי, 7 בערב. שנה אחרי. אני חוזר ממפגן כוח אלים של שוטרים ופקחים בשדרות רוטשילד בת"א. בהוראה מגבוה, נמנע בכוח, לעתים בכוח רב, כל ניסיון להניח אוהל על הקרקע. אם לא הייתי רואה זאת במו עיניי, לא הייתי מאמין. ראיתי שוטרי יס"מ מזנקים בנחישות פעם אחר פעם על קומץ פעילים, דוחפים, ועוצרים. ראיתי פקחים עטים על האוהל הקטנטן בחמת זעם, תולשים ומסלקים. אחת הפעילות הראתה לי סימנים כחולים על גופה, לאחר שנגררה בכוח. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בשורה של אירועים בשבועות האחרונים, בכל הארץ, הופעל כוח מופרז, ח...
More