כולכם צודקים, הקשקוש על בית המשפט השמאלני, ולמה זועקים על הקצנה דתית רק במדינות ערב? (10.12.2011)

חברים יקרים שלום,

המכתב האחרון עורר המון תגובות. באווירה הנוכחית, התגובות האלה מחזקות מאוד ומוכיחות שיש ציבור גדול, הרבה יותר גדול ממה שלפעמים נדמה, שעומד מאחורינו ומגבה אותנו. גם דברי ביקורת אני מקבל, וגם להם אני מקשיב. במיוחד לאלה שלא מסתפקים בקיטורים ותחזיות מייאשות, אלא מציעים רעיונות טובים לפעילות וחקיקה.

עניין אחד בולט חוזר על עצמו בפניות רבות, וגם במפגשים עם אנשים בכל הארץ: מדוע אנחנו עוסקים/לא עוסקים בנושא מסויים או לא עוסקים/עוסקים בנושא אחר. הכל כמובן לפי העדפת הפונה באינספור וריאציות. למשל: מדוע אתם עוסקים "רק" בסוציאל-דמוקרטיה ולא בכיבוש/בכפייה הדתית/בשלטון החוק/בנשים/בירוק, או ההיפך: מדוע "רק" כפייה דתית או "רק" כיבוש ולא… כאשר כל אחד המעלה את השאלה הזו, בנחרצות רבה, משוכנע כמובן שאכן קיימת חלוקה דיכוטומית כזו בפעילות שלנו, ושחלוקה חדה שכזו היא דווקא רצויה, אבל אנחנו טועים טעות מרה "בבחירה" שלנו וחייבים לזנוח מייד נושא מסויים ולהתמקד אך ורק בנושא אחר, כמובן לפי העדפותיו של הפונה המסויים.

האמת היא שכולכם צודקים. אז מה, תשאלו, זה אומר שאין לנו זיהוי ברור? שאנחנו מבולבלים? להיפך. זה רק מצביע באופן הכי חד על כך שלא באמת מדובר בנושאים שונים.  אלא שהנושאים הללו כולם מרכיבים שלם אחד שמכיל את חסידי הצדק החברתי והלוחמים בכיבוש, את אנשי הצדק הסביבתי והנאבקים בכפייה הדתית, את כולנו שרוצים כאן חברה חופשית וצודקת. השלם הזה נקרא זכויות אדם, או במילה אחת: דמוקרטיה.

אין מאבק לצדק וחירות רק במקום אחד או למען קבוצה אחת. לכן אין ולא יכול להיות מאבק לצדק חברתי רק ליהודים, ולכן אין מאבק בעוולות הכיבוש בלי מאבק בעוולות העוני. כי כל המאבקים הללו יוצאים מתוך תפיסה בסיסית של שיוויון זכויות בין האנשים, ואין שיוויון זכויות במצב של פערים בלתי-נסבלים עקב כפייה: מדינית, דתית או כלכלית.

החיבור הזה בינינו, חיבור של דמוקרטיה וזכויות אדם, מודגש היום אולי יותר מאי פעם גם לנוכח מה שעומד מולנו: ממשלה וקואליציה המבוססת על שילוש הדוק של לאומנים, קפיטליסטים קיצונים וחרדים. אגב, שילוש בלתי-קדוש בעליל, אבל בעל עוצמה רבה – לא רק בישראל של 2011. הקשר הזה בין לאומנות, דת, וקפיטליזם, הוא חיבור טבעי בין כוחות שתמיד לאורך ההיסטוריה נטו לשתף פעולה. המאחד ביניהם הוא ההתנגדות לשיוויון הזכויות, שהוא הלב הפועם של הדמוקרטיה הליברלית. כי בדמוקרטיה ליברלית הרוב, גדול ככל שיהיה ובכל צבע שילבש, אינו יכול לפגוע בזכויותיו המוגנות של היחיד.

אז הנה כמה מהדברים הבולטים השבוע במסגרת המאבק על הדמוקרטיה בישראל:

עצמאות בית המשפט – הדיבורים על "השמאלנות" של בית המשפט הם קישקוש וכולכם יודעים את זה, אמרתי בנאום במליאה, על רקע התקפות פרועות של שרים וח"כים על בית המשפט העליון. אגב, בשבוע הקרוב יובא לאישור סופי "חוק גרוניס". הדיווח המלא כאן.

החופש האקדמי – הפעם היה זה תורה של המחלקה לפוליטיקה ומימשל באוניברסיטת בן-גוריון לעלות על המוקד של ציידי המכשפות. התביישתי שהסטודנטים נאלצו לצפות בדיון המחפירבוועדת החינוך של הכנסת.

עצמאות התקשורת – גובר הלחץ על עיתונאים דעתנים, עד כדי פיטורים. במקביל מתהדקת טבעת החנק של חוק לשון הרע. למולה יוזמת האגודה לזכויות האזרח פרוייקט למניעת השתקה.האם ניסו להשתיק אותך באמצעות תביעת לשון הרע? האם איימו עליך בתביעת דיבה בעקבות משהו שכתבת או אמרת בעניין ציבורי?  אם כן, אתה יכול לעזור בחשיפת ההיקף האמיתי של תופעה המאיימת על חופש הביטוי, המעורבות האזרחית, וחופש העיתונות בישראל. הפרטיםבמייל הזה.

החופש במרחב הציבורי – מדהים לצפות בזעקות השבר אצלנו לנוכח עליית מפלגות דתיות במדינות ערב והחשש של בכירי הממשלה מפגיעה בחילונים והתחזקות הקיצוניות הדתית שם, תוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה כאן כתוצאה מעירוב בלתי נסבל של דת ומדינה. היכנסולנאום שלי במליאה בדיון על הצעת אי אמון בממשלה שהגישה מרצ עקב הדרת הנשים בצה"ל,ולווידיאו מהארוע המרגש של שירת נשים שיזמה תנועת "ישראל חופשית" במרכז ירושלים. לא ניתן להפוך את ישראל לאיראן, אמרתי שם  ובראיון מיוחד בטלוויזיה על ההקצנה הדתית.

עבודה הוגנת – לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, יזמתי מפגש מיוחד בכנסת של ועדת עובדים זרים בראשותי עם נציגי עשרות קבוצות וגם אנשים יחידים הפועלים, כמעט כולם בהתנדבות וללא שום אמצעים, במציאות העגומה של שהייה והעסקה של אזרחים זרים (הנה הדברים). אגב, גם בדיון הזה נחשפה הצביעות של אלה הזועקים נגד "הצפת" המדינה בזרים, אך מביאים עוד ועוד עובדים זרים. במקום להעשיר את יבואני העובדים, יש דרך אחרת: שכר הולם ותנאים טובים יאפשרו לישראלים להשתלב בעבודות הללו, בניגוד לסטיגמה, כפי שנוכחנו בפרוייקט מעולה של הכשרת צעירים לענף הבנייה. אני אעשה הכל שהפרויקט הזה יורחב.

ומה הלאה? אחרי שנפגשנו במצעד זכויות האדם, הנה עוד כמה הזדמנויות להיפגש ולפעול יחד השבוע: ועידת העשוקים – האלטרנטיבה ל"ועידת העסקים" הנערכת במלון ממול. כנס אשדוד לקיימות – ישראל חושבת על המחר. מפגש באונ' ת"א -עם תא מרצ. ושירת נשים ברעננה – כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

 

להתראות, ניצן


תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים