כולה שלי, חוקים ונקניקיות, שכרון הכוח, המאבק על התקשורת, וזוהי רק ההתחלה (18.11.11)

חברים יקרים שלום,

"כולה שלי", נקרא שירו הכאוב של ז'בוטינסקי שזכור בזכות שורת המחץ "אלוהים, לשלטון בחרתנו". אלה המתיימרים להיות יורשיו ומחזיקים עכשיו בשלטון, מנופפים באובססיביות במורשת הזו, כביכול, כדי להרוס את מי שהם רואים כיריביהם. בכל פינה הם מחפשים אותם, וכמובן מוצאים שלל אויבים ומזימות: מיני "אליטות" מדומיינות חורשות רע – בבית המשפט, בתקשורת, באקדמיה, במוסדות התרבות, בארגוני החברה האזרחית. כל מוקד של ביקורתיות וחשיבה חופשית נמצא תחת התקפה. אלוהים לשלטון בחרתנו, ואנחנו נעשה כאן סדר.

 ז'בוטינסקי בא חשבון עם ישוב שהשפיל, החרים, סילק ממקומות העבודה, ואף הסגיר לשלטון הזר את נאמניו. "אלוהים ליגון בחרתנו, ותבחר את אחי לתליין", הוא מבכה את צרות המוח, הכיתתיות, והכוחנות המימסדית. המתיימרים להיות יורשיו, נוהגים עכשיו בדיוק כמו אותם עסקנים גסים שבהם ראה את אסונה של הציונות.

המאבק על מערכת המשפט הוא לב העניין. בנאומי במליאה על הקומבינות המכונות "חוק גרוניס" ו"חוק סולברג", הצעתי לקואליציית הבטון של הימין הקיצוני והחרדים, לחסוך לכולנו זמן ופשוט להעביר חוק, בעזרת הרוב הדורסני שלה בכנסת, עם שמות השופטים בהם רוצים המתנחלים והחרדים. בראיונות רבים השבוע הדגשתי כי זו בעצם המטרה של סידרת החוקים שנוחתת עלינו עכשיו: לבצע "טיהור" בבית המשפט ולשלוט לאורך שנים על המינויים החדשים.

שכרון הכוח של הקואליציה הגיע לשיא בדיון הברוטאלי בוועדת החוקה. הידיים שהורמו על הדמוקרטיה היו ידי אלקין, לוין ורותם, אך המוח הוא של שר המשפטים נאמן והרוח היא רוחו של הבוס האמיתי בממשלה הזו: ליברמן. במופע האימים בוועדה ראיתי בעיניים את הביטוי המוחשי של האימרה המפורסמת "יש שני דברים שלא כדאי להראות כיצד עושים אותם – חוקים ונקניקיות".

המאבק על התקשורת מתנהל לכל רוחב החזית. ראש הממשלה לא מסתפק בעיתון חצר. בהשראתו נערכת פוליטיזציה גסה ברשות השידור כולל פיטורים והדחות, מתהדקת טבעת החנק סביב ערוץ 10 שהעז לפרסם כמה תחקירים אודות הראש ורעייתו (הנה תגובתי), ומונף השוט של חוק לשון הרע הדרקוני על כל שאר כלי התקשורת (ראיון שלי בטלוויזיה – דקה 1:08:30) . עושי דברו בכנסת אינם יודעים מנוח. לא עובר כמעט יום ללא התקפות על עיתונים ועיתונאים והכל, כפי שהדגשתי, חלק מהמערכה לקעקוע הדמוקרטיה.

ואין כמו שמרנות דתית מהסוג החשוך, זה שמתחבר למין, כדי להבהיר לכל מי שעדיין לא הבין, או חושב שמדובר באיזשהו ויכוח "עם השמאל", מה מתרחש כאן. בכנס חירום שיזמתי בכנסת, בהשתתפות עשרות ח"כים, הוצגה התמונה במלואה (הנה הווידיאו): ההפרדה הפסולה של נשים באוטובו סים גלשה גם לרחובות ולמדרכות. בבירת המדינה הועלמו הנשים משלטי החוצות. אפילו בצה"ל חיילות מושפלות פעם אחר פעם. עכשיו כבר ניתן לראות גם את אופנת הטליבאן – "שאלים" בעגה החרדית – בחוצות ירושלים: נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש. בנאום במליאההדגשתי כי התופעה המזעזעת באמת היא הגיבוי שמעניקים רבנים להצגת נשים כטמאות ומחטיאות. זה שורש הרע. ומי שחושב שהעניין מוגבל למאה שערים או בית שמש – טועה ומטעה. הנגע זולג למערכת החינוך בכל הארץ, לצה"ל, למוסדות ציבור ולמשרדי ממשלה. הפרדת נשים במרחב הציבורי היא בלתי-חוקית וצריך להיאבק בה עד חורמה. המרחב הציבורי שייך לכולם, והוא חייב להישאר חופשי.

 המאבק על ארגוני החברה האזרחית משלים את כל אלה. לנין, אשף המניפולציות, נהג לומר ששקר שחוזרים עליו ללא הפסק, הופך לאמת. ממש כך מנוהל מסע ההכפשה נגד ארגוני זכויות האדם. "סייעני טרור", "מלשינים", "רודפי חיילים", "חתרנים" – והשקר נקלט. בכמה ראיונות השבוע (הנה ראיון סוער שכזה), נשאלתי על-ידי עיתונאים רציניים שאלות כגון "מדוע לאפשר לגורמים זרים לפעול באורח חתרני ולממן ארגונים הפועלים נגד ביטחון המדינה"? כמי שהיה חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח במשך שנים, תשובתי חד-משמעית: פעילות כזו היא בלתי חוקית. ומי שבידו מידע על פעילות בלתי-חוקית של אדם או ארגון כלשהו, חייב להעבירו למשטרה. ואם אינו מדווח למשטרה – הוא עצמו שותף לעבירה. אלא שבידי דני דנון או פאינה קירשנבאום אין שום מידע כזה. להיפך. בידיהם, ובידי כל אדם שירצה בכך, כל הנתונים על התרומות, מקורן ויעדיהן. הם גם יודעים שהתרומות שמקבלים ארגוני זכויות האדם קטנות מאוד, בוודאי ביחס לסכומי העתק שמוזרמים לעמותות המתנחלים והחרדים, ושעליהן איננו יודעים דבר. כל זה לא מדגדג לציידי המכש פות. כי המטרה בכלל איננה הארגונים האלה שבקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. המטרה היא הרוח החופשית שהם מייצגים.

וזוהי רק ההתחלה. בשבועות ובחודשים הקרובים צפויות לנו עוד ועוד הצעות חוק שכאלה.הראשונה בתור, גם היא של צמד החמד דנון ולוין, מטווחת כבר בשבוע הקרוב שני מושגי יסוד בנגישות לבג"צ: זכות העמידה והשפיטות. החוק יגביל את האפשרות של ארגוני זכויות האדם ועמותות לשינוי חברתי לעתור לבג"צ, ויצמצם מאוד את הסוגיות הציבוריות שיגיעו לפתחו של בית המשפט הגבוה לצדק.

ומה עושים? הכל. כל מאמץ, כל יום, בכל מקום. נגמרו התירוצים. וכדאי שאף אחד לא יקטר לי "למה לא רואים אתכם", כי הנה מה שהולך לקרות בימים הקרובים. הפעילות היא עצומה וכל אחד יכול למצוא אירוע כלבבו: "לא תשתיקו אותי" – הפגנת המונים – כאן. כנס חירום של למען תקשורת חופשית – כאן. סטודנטים למשפטים מפגינים נגד החקיקה האנטי דמוקרטית – כאן. הפגנת תמיכה במתמחים מול בית רה"מ שרוצה להביא רופאים מהודו – כאן. כינוס חירום בכנסת להצלת הדמוקרטיה – כאן. שיר לשיוויון – נשים בקידמת הבמה – כאן.

בואו אתנו!

 

להתראות, ניצן

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים