הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – עותר ציבורי) של דני דנון ויריב לוין

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של  חברי הכנסת                  דני דנון

                                                            יריב לוין

                                                           פ/3134/18

הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – עותר ציבורי)

תיקון סעיף 15

1.

בחוק-יסוד: השפיטה[1], בסעיף 15, אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:

"(ו)     בעתירות לבית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, תהא זכות עמידה לעותר ציבורי בהתקיים התנאים הבאים:

(1)       העותר הציבורי הוא מי שאינו הנפגע הישיר לסעד המבוקש; היה העותר תאגיד, עליו להיות תאגיד הרשום בישראל ועיקר פעילותו בישראל;

(2)       אין נפגע ישיר לסעד המבוקש או שהנפגע הישיר עתר אף הוא לבית הדין הגבוה לצדק בבקשה לסעד המבוקש;

(3)       העתירה הינה על פגיעה חוקתית מהותית בסדרי השלטון, על פגם מהותי בפעולת המינהל הציבורי כנגד הציבור או על עניין אחר בעל אופי ציבורי מובהק;

(4)          (א

(א)      בפסקה זו, "ישות מדינית זרה" ו-"תרומה" – כהגדרתן בסעיף 36א(א) לחוק העמותות, התש"ם–1980[2]; "נתמך" – כהגדרתו בחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, התשע"א–2011[3].

(ב)       עותר ציבורי שהוא נתמך הביא בפני בית המשפט, עם הגשת העתירה, את רשימת התרומות שקיבל מישות מדינית זרה בשלוש השנים האחרונות, אם ישנן, לרבות הפרטים הבאים:

(1)       זהות נותן התרומה;

(2)       סכום התרומה;

(3)       מטרות התרומה או ייעודה.

(ז)       שאלת מעמד העותר הציבורי תיקבע בדיון הראשון בין הצדדים."

דברי הסבר

בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב בהגשת עתירות ציבוריות לבג"צ כנגד החלטות שלטוניות או מנהליות. עוד בשנות ה-80 החלה להיקבע בבג"צ הלכה לפי יש להרחיב את זכות העמידה בבג"צ גם לעותרים ציבוריים שאינן הנפגעים הישירים מהתנהלות המדינה. עתירות אלו, שאף הביאו לעיתים לשינוי משמעותי בהחלטה או פעולה שלטונית עד כדי ביטולן, הן בעלות משקל רב, ומשפיעות בצורה ניכרת על פעולות הרשות המבצעת והמחוקקת. עם זאת, עד כה מעמדם של העתירות הציבוריות וסף כניסתם לשערי בית המשפט היה יציר הפסיקה בלבד, ומן הדין להסדיר תפקידם גם בחקיקה.

על פי הצעת החוק יש להסדיר את מעמד העותרים הציבוריים בחוק, על פי הכלל שלעותרים הציבוריים תהא זכות עמידה בפני בג"צ, זאת נוכח חשיבותם בשמירה על סדרי שלטון ומשפט, והגנה על הציבור מפני פגיעות חוקתיות ושלטוניות בעלות אופי ציבורי מובהק, שאין גורם אחר היכול לזעוק בעבורם.

עם זאת, כבר קבע בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין (בין היתר בג"צ 1759/94, בג"צ 962/07 ועוד) כי גם לעתירות ציבוריות יש סייגים לזכות העמידה. זאת, בפרט כאשר הנפגע הישיר נמנע מלעתור וקיים חשש כי בפני בית המשפט לא תונח התשתית העובדתית הנכונה ואף תיגרם פגיעה שלא לצורך בבעל העניין עצמו.

לפיכך מוצע להסדיר את מעמד העותרים הציבוריים הבאים בפני בתי המשפט בחקיקה ראשית, תוך קביעת קריטריונים המאזנים את השימוש בכלי חיוני זה., תוך שימוש במספר פרמטרים במטרה להבטיח את תקינות ההליך ושמירה על הזיקה שבין הפגיעה לזהות העותר.

הפרמטר הראשון קובע כי עותר ציבורי הוא מי שאינו הנפגע הישיר מהפעולה שלטונית, ולעניין עותר שהוא תאגיד, קובע הפרמטר כי על התאגיד להיות רשום בישראל ושעיקר פעילותו מתבצעת בישראל.

הפרמטר השני קובע כי עתירה ציבורית תתקבל כאשר אין נפגע ישיר, או במקרה בו יש נפגע ישיר אשר בחר לעתור אף הוא לבג"צ. המטרה היא למנוע עתירות המוגשות בשם אינטרס ציבורי כלשהו כאשר קיים נפגע ישיר מההתנהלות השלטונית, שאר בחר שלא לפנות לבית המשפט בבקשת סעד. במקרה כזה בית המשפט לא ייענה לעותר ציבורי הפונה בעתירה כללית בעניינו, שכן העותר הציבורי נחשב כמתערב במחלוקת לא לו (כפי שנקבע בבג"צ 962/07).

הפרמטר השלישי קובע כי עתירות ציבוריות יוגשו רק על נושאים בעלי חשיבות חוקתית מהותית בסדרי השלטון, או שפגיעתם בציבור ובאופיו הינה מוחשית ומהותית. קביעת פרמטר זה נובעת מהחשש מהצפת בתי המשפט בעתירות טורדניות שאין בהן ממש, או בהתערבות לא סבירה בפעולות שלטוניות של הרשות המבצעת והמחוקקת.

הפרמטר הרביעי קובע כי עותר ציבורי, שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור המקבלת תרומה מישות מדינית זרה, יהיה חייב להגיש לבית המשפט דיווח על גורמי המימון הזרים התומכים בפעילותו. כאשר מידע זה יעמוד לרשות שופטי בג"צ, הם יוכלו לוודא כי לא יוכנסו לשערי בית המשפט העליון מניעים זרים של גופים אינטרסנטיים או עוינים, במסווה של עתירה בשם הציבור. כך למשל, במערכת הדה לגיטימציה המתנהלת מזה מספר שנים כנגד הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מנסים גופים עוינים להשפיע על פעולותיהן של הרשויות בישראל במסווה של עתירות ציבוריות מטעם הציבור. הפרמטרים שנקבעו בהצעה יאפשרו לבית המשפט לוודא כי אין מניעים וגופים זרים העומדים מאחורי העותר הציבורי.


[1] ס"ח התשמ"ד, עמ' 78.

[2] ס"ח התש"ם, עמ' 210.

[3] ס"ח התשע"א, עמ' 362.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים