טניה פארקס

טניה בסה"כ סרבה לקום ומאז הארץ גועשת ורועשת. כמה בנאלי, יום יומי ורגיל אמור להיות הסיפור: אישה בוחרת מקום ישיבה באוטובוס וכאשר היא מתבקשת לעבור מקום- היא מסרבת וממשיכה לשבת. בכל מקום אחר בכך היה נגמר הסיפור, אך לא בישראל של 2011. תגובת הגברים החרדים, הנהג והשוטר באירוע ותגובתה האמיצה של טניה מנגד, הפכו אותו לקש ששבר את גב הגמל החילוני. חיש מהר הגיח ממחבואו שר התחבורה – ישראל כ"ץ שהזמין את טניה ללשכתו וגינה את האירוע בכל לשון. עד כאן יפה וראוי. אלא שזה אותו שר תחבורה שהכשיר את השרץ ואיפשר את ההפרדה באוטובוסים מלכתחילה לפני כשנתיים ועכשיו בפליק-פלק שלא היה מבייש מתעמלת אולימפית הוא מגנה ומזעיף את פניו נוכח התופעה שהוא בעצמו אישר. ישראל כ"ץ, נתניהו וכל שרי הממשלה הם שמאפשרים להקצנה הדתית להשתולל.

במדרכות, באוטובוסים, בשלטי החוצות וכן גם בצבא, ההקצנה הדתית נכפית וההפרדה מתרחבת, בניגוד לחוק, בניגוד לפסיקות בג"צ ובניגוד לערכי השוויון. בתקופה האחרונה יותר ויותר מקרים של הקצנה דתית שנכפית במרחב הציבורי מתרחשים והופכים לתופעה של ממש שחייבים להיאבק בה. קבוצת קיצונים השתלטה על הרחוב החרדי והביאה לידי ביטוי תופעות קיצוניות כמו הפרדה במדרכות ובאוטובוסים שמעולם לא היתה קיימת בקרב ציבור זה. בג"צ כבר קבע בעבר שתופעות אלו אינן חוקיות כשמדובר במרחב ציבורי שכן יש בכך משום הפלייה וכפייה על אנשים לחיות באורח חיים שחלקם אינם רוצים בו במרחב שאמור להיות שייך לכולם בצורה שווה – המרחב הציבורי.

"איכשהו", תמיד הכפייה הזו פוגעת דווקא בנשים ומדירה רק אותן מן המרחב הציבורי. על שלטי החוצות נשים אינן קיימות, אסור להן לשיר, באוטובוסים הן נאלצות לעלות ולשבת מאחור ולעיתים לפספס בשל כך את האוטובוס ואפילו ברחוב מוקצת להן מדרכה אחת בניגוד לגברים שזוכים להלך בכביש בנוסף. נשמע קנטרני, אך כשמנסים לחשוב איך נראים חייה של אישה דתייה בסיטואציה הזו, מתחילים להבין את הפגיעה הבלתי נסבלת שנובעת כמובן מתפיסה ערכית מעוותת את מעמדה של האישה. נשים חרדיות אגב, הן אלו שפונות בסתר לאירגונים ולאישי ציבור בבקשה להרים קול ולהלחם בתופעות המפלות הללו.

פניות אלו ופסיקות בג"צ בעניין הביאו בסוף השבוע האחרון את פעילי תנועת "ישראל חופשית" להיכנס למאה שערים ולבדוק האם הגדרות עוד קיימות ברחוב והאם ההפרדה נמשכת. בתוך דקות מרגע הגעתם הותקפו הפעילים על ידי המון חרדי בזריקות בקבוקים, אבנים, חיתולים, שקיות אשפה, יריקות, ומטר של קללות ורק ליווי כוחות המשטרה איפשר את המשך הביקור וסיומו כמעט ללא נפגעים.

חשוב להבין שאין מדובר בפרובוקציה כי אם במאבק חשוב לקיום החוק למען ציבור דתי שחלקו חי בדיכוי ולמען הכלת האירועים במרחב הציבורי החרדי ומניעת גלישתם למקומות נוספים. שכן, מי שחושב שניתן להעלים עין ממאה שערים, בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב, יגלה מהר מאוד את מאה שערים ברחובותיו החילוניים שלו. שלטי החוצות בירושלים הנעדרים נשים בצורה מפתיעה וכן הנסיונות החוזרים לדכא שירת נשים בצבא מוכיחים זאת יותר מכל.

אנחנו נהיה שם וניאבק בהקצנה הדתית ונסיונות הכפייה שלה בכל מקום בו היא תצוץ ותנסה להרים ראש. אחרי מכתבים לרמטכ"ל ולשר הבטחון בעקבות "אירועי
שירת נשים" בצבא והתבטאויותיו של הרב הצבאי הראשי, הגשתי גם שאילתה דחופה לשר הביטחון בעקבות חגיגת ההקפות במוצאי חג שמחת תורה במועצת אשכול, בה נאלצו מספר חיילות לעזוב אירוע מרכזי של צה"ל לאחר שסרבו לדרישה לעבור למתחם אחר מופרד. ההפרדה הזו איננה חוקית, איננה שוויונית, מדכאת נשים ומשפילה אותן ובשום צורה ואופן לא נשלים עימה.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים