החופש מדת נגזר מכבוד האדם וחירותו, או כולנו יורם קניוק

החגים הם מועד ראוי להגיד את הדברים האלה: המאבק שלנו על הדמוקרטיה הישראלית, על דמותה של ישראל כמדינה נאורה, נתקל פעם אחר פעם בקיר האטום של המימסד הדתי. ואני מדגיש מימסד דתי, ולא אנשים דתיים או אמונה דתית. עקרון המפתח שלנו הוא חופש דת וחופש מדת. זו זכות אדם, זכות יסוד. אלא שהמימסד הדתי המשולב במערכת המדינתית וכבר בלע חלקים ממנה, למשל במשרד החינוך או במשרד הפנים, מאופיין בעצם מהותו בכיתתיות, בכפייה דתית, ובהדרת קבוצות שלמות – למעשה, כל מי שאיננו גבר יהודי אורתודוקסי. לכן כדי לממש במלואה את הזכות לחופש דת ולחופש מדת, צריך להיאבק על הפרדת דת ומדינה.

זה לא פשוט בשום מקום, ואצלנו זה מסובך במיוחד. הרי ישראל, גם לפי תפיסתנו, היא מדינה יהודית ודמוקרטית. כיצד ניתן איפוא להפריד את הדת? ובכן, ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית במובן זה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וגם מדינת כל אזרחיה, בני כל הדתות והקבוצות, הזכאים לשיוויון מלא. זו התפיסה הציונית שלנו. ישראל איננה מדינה דתית ואיננה מדינת הלכה, והיהדות שלנו – וכן, אני יהודי לא פחות מכל חובש כיפה או שטריימל – היא יהדות פלורליסטית, מכילה, הומניסטית. יהדות שמכבדת כל אדם, גם אם אינו יהודי, יהדות שהיא הראשונה להיאבק בגזענות ולא רק בגלל שיהודים סבלו מגזענות יותר מכל עם אחר, אלא מפני שזו מהותה של יהדות. וגם יש בינינו, אנשים חופשיים, רבים שכלל אינם נזקקים להגדרות של דת ואמונה, וחשים יהודים במורשתם, בתרבותם, או פשוט בהשתייכותם. יש גם כאלה המעדיפים הגדרה ישראלית, או עברית, או אוניברסאלית, אנושית או אישית כלשהי – וזו זכותו של כל אדם במדינה יהודית דמוקרטית.

אלא "שהדמוקרטית" תחת התקפה, "והיהודית" מזמן כבר נחטפה. אין צורך לבקש את עזרת הציבור באיתורה. אנחנו יודעים היכן היא נמצאת. קיצונים, קנאים ערלי לב, עסקנים גסים, חטפו את היהדות למקום אפל, והפכו אותה לקרדום המכה בממלכתיות הישראלית ומקעקע את יסודות החברה החופשית שלנו. אין לזה דבר וחצי דבר עם ערכים או אמונה. והסובלים העיקריים מההקצנה, "מהחומרא", מהכיתתיות, הם דווקא אנשים דתיים, בעיקר נשים. הם כותבים לי, מדי שבוע, על הדיכוי, הבורות, וההשפלה. וכשהדברים נעשים בחסות ממלכתית, בשם החוק, ובתקציב המדינה, זה כבר לא מאבק "יהודי" או "דתי", אלא מאבק על נפשה וזהותה של המדינה.

משום כך, המעשה שעשה השופט גדעון גינת, שנעתר לבקשתו של יורם קניוק לרשום אותו כחסר דת, הוא בעל משמעות גדולה. זו הפרדה בפועל של הדת מהמעמד האישי של אזרח ישראלי, והמעמד הזה, כפי שידוע לכל תלמיד אזרחות, נקבע לפי ההשתייכות דתית. עד עכשיו, ההשתייכות הדתית כלל לא היתה תלויה באמונה הדתית או בהחלטתו של האזרח, אלא בקביעה שרירותית של המימסדים הדתיים. כעת, נפתח פתח דרמטי לשינוי: הוכרה זכותנו האישית להגדרה עצמית.

בימים האחרונים התקיימו כמה אירועים, ביניהם פעולת המחאה "גם אני רוצה להירשם כחסר דת", בהשתתפות יורם קניוק אותה אירגנה תנועת "ישראל חופשית". מעל 150 איש ואישה החליטו להיעזר בעורכי הדין שהיו במקום ולהגיש דרכם בקשה לשינוי הסטטוס במשרד הפנים. מאות אחרים שהיו בקהל בגג "בית העם" שבשדרות רוטשילד באו לתמוך במהלך. פעולות מחאה כאלה ואחרות חשובות והן תחזקנה את ההכרה כי החופש הזה הוא זכות בסיסית ולאף אחד אין זכות לקחת לנו אותה.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים