שדולת התרבות – למען היצירה הישראלית

אחד הדברים הראשונים שעשיתי עם בחירתי לכנסת, היה הקמת שדולת התרבות. יהיו מי שיגידו, שזה נושא "קטן", כי הרי תקציב התרבות הוא מהקטנים שבתקציבי הממשלה. אין טעות גדולה מזו, ובשום אופן אסור להסיק מעליבותו של תקציב התרבות על חשיבות התרבות בכלל, והתרבות הישראלית בפרט. להיפך. התרבות היא מנדבכי חיינו ומעצבת את דמותנו האישית והציבורית. חברה חזקה ותרבות חזקה שלובים זה בזה.

היצירה התרבותית בישראל אינה חדלה לצמוח ולשגשג, בכל האפיקים ובכל זירות הביטוי האמנותי: הקולנוע הישראלי לא מפסיק לחדש ולהפתיע ולא רק ברמה הארצית; הצגות חדשות של תיאטראות רפרטואר ופרינג' עולות חדשות לבקרים ומצליחות לשמור על האיזון הדק שבין חוסר פשרנות אמנותי לבין משיכת קהל רב; הספרות הישראלית היא יחודית ומרהיבה בעוצמותיה; עולם המחול לא מפסיק להפתיע במיזמים חדשים של להקות מחול ממוסדות ויוצרים עצמאיים; סדרות מקור מרעננות מפציעות על מסכינו ואף מייצגות אותנו כשגרירות נאמנות בשווקי ההפקה מעבר לים, וכמובן המוסיקה העשירה כל כך שנעשית כאן, והאמנות הפלסטית הישראלית שזוכה להערכה בינלאומית גדולה, ועוד דוגמאות רבות המוכיחות שאין שובע אמנותי בישראל וההשראה פועמת בליבות היוצרים ללא מנוח.

יחד עם זאת, אנו עומדים בפני מציאות עגומה בה נכסי התרבות, המגדירים במידה רבה את כולנו- בעבר, בהווה ובעתיד – ניצבים תחת איום כבד. חשיבותה של התרבות בחיינו, עומדת ביחס הפוך לתקציבים שלה ולמקומה בסדר העדיפויות הלאומי. תקציב התרבות בישראל הוא קצת יותר מפרומיל מתקציב המדינה – נתון מקומם ומעליב. במיוחד אם נשווה למדינות הקרובות אלינו בדרגת ההתפתחות הכלכלית.

עצימת עין בכל הנוגע לטיפוח המפעל התרבותי העצום שקיים כאן כמוה כגזר דין מוות לביטויים החזותיים המיטיבים ללוותינו והמנסים להגדיר את כלל ההוויה והחוויה הישראלית.

חיוני לומר את הדברים: בלי תרבות, בלי אמנות, בלי ספרות, בלי תיאטרון וקולנוע, וציור ופיסול ומוסיקה, ומחול – מה הטעם לכל חיינו כאן?

ברוח זו, אני ושותפים לדרך, מקדמים את הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, שתאפשר לסופרינו להתקיים בכבוד מיצירתם ולהמשיך לכתוב ספרים טובים שילוו אותנו שנים רבות. הצעת החוק, אשר מאחוריה עומדת ברית חוצת מפלגות, באה להבטיח עקרון יסודי: הבטחת גמול הוגן לסופרים ולשאר השותפים ביצירה הספרותית (עורכים, מגיהים, מתרגמים ועוד), ומיגוון ספרים במחירים שווים לכל נפש. במצב הנוכחי כל הרווח בענף הספרים נותר בכיס אחד: הרשתות הגדולות. החוק יגרום לכך שחלק קטן מהרווחים הללו יגיע גם למי שיצר את הספרים, ובכך יאפשר להם להתפרנס מיצירתם ולהמשיך ליצור.

חוק הספר הוא לא רק הישג גדול בתחום התרבות, אלא בעיקר חוק חברתי מהמעלה הראשונה. בכל תחום מובטח לעוסקים בו לפחות שכר מינימום. גם בספרות, יסוד כה משמעותי של "עם הספר", שומה להבטיח שהיוצרים ייהנו לפחות מחלק קטן מהרווחים על יצירתם. אני מקווה שהממשלה, עם תמיכתה של שרת התרבות, תתמוך בחוק ללא היסוס לטובת הקוראים והספרות הישראלית.

חוק הספר הוא רק דוגמה אחת למאבק חשוב ודרוש בתחום התרבות בארץ, ובכוונתי להמשיך ולפעול במסגרת שדולת התרבות ולקדם נושאים תרבותיים הדורשים טיפול והתייחסות. דוגמא נוספת היא המאבק לשימור הזיכרון האודיו-ויזואלי בישראל. המציאות הנוכחית בה נכסי צאן ברזל של התרבות העברית, תרבות הארץ הזו, הולכים לאיבוד, מתפוגגים ונמוגים – פשוטו כמשמעו – במרתפים ומחסנים, היא בלתי נסבלת. העובדה שמוסדות תרבות ועיתונות כה רבים פועלים ויוצרים ללא תיעוד רציני של עבודתם, היא אובדן של ממש לדורות הבאים.

המדובר בשימור המורשת התרבותית של כולנו: זאת שעל ברכיה התחנכנו והתעצבנו, זאת שמלווה את חיינו וזורקת בהם צבע, וזאת שנרצה להשאיר כאן לילדינו. ללא עבר, אין עתיד, וללא זיכרון תרבותי היסטורי לא תהיה כאן יצירה תרבותית ראויה. שימור ראוי, תיעוד רציני ומקצועי, ומחקר הולם, הם האתגרים הגדולים שעומדים בפנינו, ואני מקווה שנוכל להתברך בהתקדמות משמעותית.

נושאים נוספים על סדר יומה של השדולה, מלבד חוק הספר, הם: מאבק היוצרים, זכויות ותמלוגים לאמנים, הרחבת סל התרבות הארצי, מפעלי תרבות בפריפריה, תרבות ישראלית בחו"ל, פנסיה לאמנים גימלאים, תרבות בצה"ל, ועוד.

כל אלה מצטרפים לרשת של עורקים היוצאים מהלב הישראלי, ומקיימים את החברה הישראלית כולה. העורקים הללו ימשיכו לפעום רק כאשר נתייחס אליהם כראוי להם: החל מהכרה בתרבות כערך בסיסי בישראל, ועד אספקה מוחשית של הדרוש כדי לקיימה בכבוד.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים