נשף המסיכות נגמר, לא מתבלבלים, האשליה הגדולה מכולן, חופשיים בארצנו ופיצוחים לשבת (19.8.11)

חברים יקרים שלום,

נשף המסיכות נגמר. לאחר חודש של ספינים, חיבוקים דביקים בצד נסיונות חבלה בלתי-פוסקים, והסחת הדעת הגדולה מכל – ועדת החכמים של טרכטנברג, הוסרו סוף-סוף המסיכות. קצין הביצועים של ביבי, אייל גבאי מנכ"ל משרד רה"מ, אמר את הדברים למפגינים בצורה הבוטה ביותר, ממש כפי שנהג להטיח בנו בכנסת בכל הצעות החוק החברתיות שהגשנו: תשכחו מזה. ישראל לא תהיה מדינת רווחה. לא יהיה שום שינוי בשיטה, ולא יהיה פה חוק יסוד זכויות חברתיות. גבאי צודק. החוק הזה, שהגשנו מטעם מרצ, מבטא את תמצית המחאה והוא הבסיס לשינוי העומק הנדרש. לכן הימין מתנגד לו בחריפות כזו. טרכטנברג איש ראוי. כוונותיו טובות. אבל ללא תקציב חדש, כפי שהדגשתי בהפגנה מול הכנסת ובמכתב לשר האוצר, אז לטרכטנברג אין סיכוי. איך אומרים במאסטר שף: הוא עובד עם חומר גלם נחות. הדג מסריח. מסריח מהראש. והראש הוא ראש הממשלה.

לא מתבלבלים. הפיגוע הקשה בדרום זיעזע את כולנו. תשומת הלב הציבורית מתמקדת עכשיו, ובצדק, בעניין הביטחוני. אך מי שחושב, ואולי אפילו מקווה, שאתגרים ביטחוניים או מדיניים, למשל בספטמבר, המחייבים התמודדות שלנו – ואנחנו נתמודד איתם, כי אנחנו בניגוד לאחרים לא בורחים וגם לא עוצמים עיניים – יצליחו לפוגג את המחאה החברתית, טועה בגדול. ולכן במוצאי שבת נצעד כולנו: צעדה שקטה עם נרות ולפידים, ובסופה מעגלי שיח. צעדה כואבת שתזכיר לראש הממשלה כי גם בימים הקשים האלה, הוא עדיין אחראי לרווחה ולבריאות בדיוק כפי שהוא אחראי לביטחון. הפרטים כאן.

צדק חברתי לא מחליש את "הביטחון". להיפך. מדינה, של ואהבת לרעך כמוך, שתושביה ערבים זה לזה, היא מדינה בטוחה יותר – מכל הבחינות. כפי שכותבים מדם לבם רבים מפעילי המחאה, למשל בבלוג הכואב הזה של חיים הר-זהב. והתייחסות מפורטת שלי לכל הנושאים שעל סדר היום בראיון מקיף בתכנית הרדיו "הנבחרים", ובנאום מעט יוצא דופן בכנסת על השפה החדשה של המחאה שמעניקה לה עוצמה שכזו.

האשליה הגדולה מכולן היא הנסיון לנתק את המאבק החברתי מכל שאר תחומי חיינו בארץ הזו. זה התחיל ב"זה לא פוליטי", המשיך ב"אין שמאל ואין ימין", ומתמקד עכשיו ב"אין קשר לשטחים". אז כדאי שיהיה ברור. אין סוציאל-דמוקרטיה בלי דמוקרטיה. אין חיה כזאת. וגם אין "אני שמאל חברתי, אבל ימין מדיני". כי אין צדק חברתי רק לקבוצה או למיגזר אחד. אם אין צדק לכולם, אין צדק לאיש. ולכן צדק חברתי לא הולך עם אפלייה, גזענות, וכפייה דתית. ולא הולך עם כיבוש. אלה העקרונות שלנו לסוציאל-דמוקרטיה ישראלית:

צדק חברתי וסביבתי

דמוקרטיה, זכויות אדם, ושלום

הפרדת דת ומדינה

חופשיים בארצנו. אינה ופאבל, שני צעירים מקסימים, נישאו זה לזו בחתונה חופשית, במסיבת ט"ו באב. רקדתי איתם והכל היה יכול להיות מושלם, לולא סירבה הרבנות להכיר בהם כיהודים, ולהכיר בנישואיהם. הצעת החוק שלילחופש בחירה בנ ישואים, היתה פותרת את הבעיה לאינה ופאבל ולמאות אלפי ישראלים אחרים שלא יכולים לממש זכות אזרח בסיסית בארצם. את המאבק הזה לא נפסיק.

ומה מקבל הברנוער במלאת שנתיים לרצח שלא פוענח? צו סגירה. אין תקציב… זו תעודת עניות לכל השרים שחיבקו את הקהילה הגאה למחרת הרצח, ושכחו ממנה אחרי יומיים.

פיצוחים לשבת. אין צדק חברתי ללא תחבורה ציבורית טובה, ואין תחבורה ציבורית טובה שמושבתת בסופי שבוע – כולכם מוזמנים לערב שיח במאהל י"ם.

המאהל התוסס והיצירתי של שכונת פלורנטין יזם יחד עם מאהל לווינסקי את "מצעד המטאטא" של שכונות דרום ת"א. השבוע צפויים ארועים מקוריים נוספים.

בהפנינג המחאה להגנת החוף וחולות ניצנים מפני מיזם נדל"ני הדגשתי כי זה נכס טבע ייחודי ומופלא שחייבים לשמור. במאבק הזה ננצח.

להתראות, ניצן



תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים