הנאום של ניצן בעצרת בעקבות הרצח בברנוער

עצרת הזדהות סובלנות וזיכרון – כיכר רבין – 8 באוגוסט 2009

ח"כ ניצן הורוביץ

מאז הרצח בשבת שעברה, אני חש, מדי יום יותר ויותר, שמשהו עמוק התרחש פה ואי אפשר, פשוט אסור, להמשיך בעסקים כרגיל.
ולכן מהכיכר הגדולה הזו, כיכר יצחק רבין, אנחנו מרימים הערב קול נגד השנאה שאוכלת במדינה הזו!

נגד האלימות שהיא אכן כירסום יסוד  הדמוקרטיה, כפי שאמר במקום הזה ממש לפני יותר מעשור…

מהכיכר הזו אנחנו אומרים: מדינת ישראל היא מדינה חופשית, דמוקרטית, ונאורה – לא מדינה חשוכה, לא מפוחדת, לא מסתגרת בארון נעול של כל סקטור וסקטור. לא!

באנו חושך לגרש!

במדינת ישראל כל אדם – כל אדם! –  חי את חייו על פי אמונתו וערכיו ודרכו, בלי פחד, בלי אלימות, בלי ביזוי והשפלה – אלא בגאווה ובביטחון, בחופש. ומי שיאיים על החופש הזה, מי שינסה להגביל אותו, להניס אותו – אנחנו נוקיע אותו מקרבנו.

באנו חושך לגרש!

האלימות, חוסר הסובלנות, חוסר הכבוד הבסיסי לזולת רק מפני שהוא שונה ממך – זו אינה דרכנו וזו אינה דרכה של מדינת ישראל!

באנו חושך לגרש!

אינני יודע מי הרוצח, מניין בא, ומה עינה את נפשו וגרם לו לירות בשלושה-עשר צעירות וצעירים.

אני רוצה שנחלים, שנבריא, כחברה, ולכן כדי שהפצע יתאחה אנחנו חייבים לטפל בהומופוביה ובשנאת האחר, שלמרבה הצער נתקלנו בה, ובמנות גדושות, אפילו בימים האחרונים – אחרי הרצח! – שנאה בוטה, גלויה, גסה…

השנאה הזו מפעפעת וזורעת ארס כבר שנים. אם נתעלם ממנה, אם נטייח, אם נשתוק בשם האחדות, בשם הפיוס – כפי ששתקו רבים לנוכח שנאה חריפה מאין כמוה שנשמעה כאן בשנים האחרונות – לא באמת נשיג אחדות ולא נשיג פיוס.

ביטויי הסולידריות, כולל אלה שנשמעים כאן, בעצרת הזו, הם מבורכים וחשובים, אך הם אינם מספיקים.

שיוויון זכויות זו לא רק סיסמה של נאומים, למירוק המצפון, שאח"כ אפשר לשכוח ממנה כשבאים לדברים החשובים כמו חוקים, כמו תקציבים.

אנחנו חייבים להתמודד בעיניים פקוחות עם השנאה והאפליה, להילחם בה בבתי הספר, בצבא, במקומות העבודה.

להילחם בסלקציה המבישה במקומות בילוי, בקבלה לישובים.

אנחנו חייבים להיאבק כדי שכל אדם במדינה הזו יוכל להתחתן על-פי דרכו, כן גם בנישואין אזרחיים, כדי שכל אדם שירצה בכך יוכל להקים משפחה על –פי דרכו, ויזכה להכרת החוק.

אנחנו חייבים לחנך לדמוקרטיה, לאזרחות טובה, ולקבלת האחר – בכל בתי הספר ובכל הזרמים של מערכת החינוך. לא יכולות להיות במדינת ישראל טריטוריות חינוכיות מבודדות, מנותקות, שזוכות לתקציבים ממלכתיים אך לא מקבלות את הכללים הממלכתיים.

—-

צריך לשבור את קשר השתיקה, להוריד את החומות, ולחנך שגם אתה שונה, אני מכבד אותך, וגם אם אני לא חושב כמוך – אתה מכבד אותי ואת זכותי לחשוב ולחיות אחרת ממך.

כי אם לא נכבד את הזולת, לא נכיר בשונה, באחר – תיחרב החברה הישראלית.

הרי אנחנו צריכים לדעת טוב יותר מכולם – המדינה הזו היא הרי מדינה של פליטים, של אנשים שנרדפו עד המוות בשל דתם, בשל מוצאם, בגלל שהיו שונים. לכל אחד כאן יש במשפחה שלו סיפור על רדיפה ומצוקה. אסור שבמדינה שלנו יירדפו אנשים, יבוזו, יושפלו, יופלו, בגלל מוצאם, אמונתם,  נטייתם או צבעם.

לכן כולנו יחד נצא, כאיש אחד, נגד ביטויי שנאה, נגד הסתה, נגד גזענות.

והגזענות ערמומית – כשהיא מרימה ראש אף אחד אינו יכול לחמוק ממנה. היום היא מכה בשונה ממך, ומחר השונה ממך מכה בך. ולכולנו יש זכות לחיות כאן בכבוד .

וכולנו זה אומר "כ-ו-ל-נו"  – כן, גם זרים ופליטים, וכן גם ערבים – כי אסור לקבור את הראש בחול, בוודאי לא כאן.

ולכן אנחנו אומרים – לא לאלימות, לא לגזענות, לא לשנאה!

באנו חושך לגרש, חברות וחברים, כדי שבאמת נוכל סוף-סוף להיות "עם חופשי בארצנו "!

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים