איסוף ומיחזור פסולת אלקטרונית

פסולת אלקטרונית מעוררת דאגה גוברת והולכת באירופה, בארה"ב וברחבי העולם כולו. דאגה זו נובעת הן מכמויות הפסולת הגדלות בהתמדה, פי שלושה מקצב הגידול של הפסולת הביתית והן מההכרה בגודל הסיכון הסביבתי והבריאותי הטמון בטיפול הלקוי בפסולת זו.

מוצרים אלקטרוניים רבים הנמצאים בשימוש יומיומי בבתי המגורים ובמשרדים בישראל מכילים חומרים מסוכנים. במצב הקיים כיום בישראל, לא מתקיימת כל הפרדה של המוצרים האלקטרוניים בתום השימוש בהם מכלל הפסולת. הפסולת האלקטרונית המכילה מרכיבים מסוכנים נאספת עם הפסולת הביתית, נדחסת, נשברת ומתפרקת, ולכך השלכות סביבתיות ובריאותיות קשות. מתכות כבדות, ביניהן כספית, קדמיום ועופרת עשויות להיפלט לסביבה ולהביא לזיהום קרקעות ומי תהום. פתרון הקצה השכיח בישראל, דהיינו, הטמנה באתרי סילוק פסולת, אינו נותן מענה לבעיות הסביבתיות והבריאותיות החמורות הנובעות מהמצאות חומרים מסוכנים בזרם הפסולת הביתית. על פי מחקר שנערך בארה"ב משקל הפסולת האלקטרונית הוא רק אחוז אחד מכלל הפסולת הביתית, אולם היא מהווה 70% מתכולתה הרעילה.

חוק זה מתבסס על הדרישות הקבועות בדירקטיבה האירופית לטיפול בפסולת אלקטרונית משנת 2003 (Waste Electrical and Electronic Equipment Directive, European Community directive 2002/96/EC), המאמצת את התפיסה המקובלת בעולם, לפיה יש להטיל את האחריות לטיפול בזיהום על הגורם המזהם (עיקרון אחריות היצרן המורחבת). לפי עקרון זה, היצרנים (והיבואנים) אחראים למוצריהם בסוף מחזור החיים של המוצר.

החוק נכתב בשיתוף ארגון "אדם,טבע ודין"

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים