חוק עדכון תכניות תכנון ובניה

לאחרונה אירעו מספר מקרים בהם התבקשו מוסדות התכנון לתת היתרי בניה מכוח תכניות בנות עשר ועשרים שנה ואף יותר, כגון תכניות לייבוש ופגיעה בשטחים פתוחים בכנרת, יצירת מוקדי פיתוח בלב שטחים פתוחים ערכיים ועוד.

לא פעם, מימושן של תכניות אלה צפוי לגרום נזק סביבתי והוא מנוגד למגמות תכנון ולתכניות מתאר חדשות יותר. זאת ועוד, התוכניות יכולות להיות מנוגדות לחקיקה חדשה שחוקקה בשנים האחרונות ומשנה את הכללים, הנורמות והחוקים. ואולם, על פי החוק והפסיקה, גם תכנית שאבד עליה הכלח עודנה תקפה. לכן, כדי לנסות ולצמצמם את הנזק שבביצוע תכנית ישנה בלא שכלל ניתנה הדעת על האפשרות לתקן את הנזקים הגלומים בה, מוצע שבחלוף פרק זמן של שמונה שנים מיום שניתן לה תוקף, יחויבו מוסדות התכנון לעיין מחדש בתכניות ישנות, ובמידת הצורך יוכלו להחליט לבטלן, לשנותן או להתלותן.

מובן שהסדר מוצע זה יחול אך ורק על תכניות המאפשרות לבצע פיתוח מכוחן, ולא על תכניות הקובעות מגבלות פיתוח, שביניהן גם רוב תכניות המתאר הארציות והמחוזיות. מוצע שהסדר זה יחול במקרה הצורך גם על תכנית שאושרה במועד מאוחר יותר, כדי שבמקרים מתאימים ניתן יהיה לתקן שגיאות תכנוניות. הסדר מעין זה קיים גם בסעיף 10 לתוספת הראשונה בנוגע לקרקע שהוכרזה כחקלאית.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים