חוק למדיניות לאומית לשמירה על שטחים פתוחים

מטרת הצעת החוק היא אימוץ מדיניות לאומית שתבטיח את השמירה המירבית על השטחים הפתוחים בדור זה ובדורות הבאים. הצעת החוק הינה הצהרתית במהותה. היא מבטאת הכרה בחשיבות הלאומית של שטחים פתוחים ומנחה את הרשות המבצעת לפעול בדרך שתבטיח יעילות מרבית וחיסכון בשימוש במשאבי הקרקע ושמירה מרבית על השטחים הפתוחים וערכיהם.

בשטחים הפתוחים מתקיימים ערכים בעלי חשיבות לאומית רבה שיש לשמור עליהם מכל משמר, כגון: ערכי טבע ונוף, מורשת פיסית, היסטורית, ותרבותית של הארץ ויושביה. בנוסף, יש לשמור על דמותה של הארץ באמצעות דאגה לעתודות קרקע לחקלאות, לשימושי נופש ותיירות ולהיאספות מי גשמים אל מי התהום.

שטחים פתוחים הם ה"ריאות הירוקות" בין השטחים הבנויים, המבטיחים איכות חיים בארץ צפופה שאוכלוסייתה הולכת וגדלה. בשל היחס בין האוכלוסייה הגדלה ובין מימדיה של המדינה צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל היא מן הגבוהות בעולם. עקב סיבות אקלימיות וביטחוניות – אוכלוסיית המדינה מרוכזת על פחות ממחצית שטחה. תרבות הפיתוח שהתפתחה בישראל נוהגת בבזבוז במשאבי הקרקע. צרכי הפיתוח והצמיחה הכלכלית וחשיבותם של השטחים הפתוחים מחייבים נקיטת מדיניות פיתוח שתבטיח שימוש יעיל וחסכוני במשאבי הקרקע המתכלים ושמירה על השטחים הפתוחים וערכיהם (פיתוח בר קיימא – sustainable development).

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים