חוק ביצוע הפלה כזכות יסוד

ההסדר החוקי הקיים כיום גוזל מאישה הרה את עצמאותה ומונע ממנה שליטה ואחריות על הריונה: היעדר השליטה – החוק הישראלי קובע כי אישה הרה תלויה באישור הוועדה להפסקת היריון כדי להחליט האם להפסיק או להמשיך את ההריון. לפיכך, אישה הרה אינה יכולה להחליט באופן עצמאי ואוטונומי על הריון שאינו רצוי לה, בשום שלב משלבי ההיריון.

אחריות פלילית של אישה ההרה – החוק קובע כי אישה לא תישא באחריות פלילית אם היא מסיימת הריון בלתי רצוי, הרופא המבצע את ההפלה הוא אשר עובר עבירה פלילית, שדינה עד חמש שנות מאסר. כלומר, האחריות הפלילית מוטלת על הרופא ולא על האישה. אולם רופא המבצע הפלה במוסד רפואי מוכר, במסגרת אישור שניתן על ידי הוועדה להפסקת הריון, מוגן מפני העונשים הקבועים בדין הפלילי.

ההסדרים הללו הם פטרנליסטיים, שכן הסמכות להפסקת הריון מצויה בידי ועדה מקצועית, וזו מוגבלת על פי חוק לאפשר הפלה מסיבות רפואיות, גילה הצעיר או המבוגר של האישה, העובדה שההיריון נובע מיחסים אסורים בחוק או מכיוון וההיריון אינו מנישואין. משמעות הדבר היא שעצם רצונה של האישה לסיים היריון אינו בגדר סיבה מספקת למתן אישור של הוועדה.

בנוסף, במציאות נוצרו פערים בין נשים בעלות אמצעים הפונות למרפאות פרטיות, ובין נשים חסרות אמצעים, המגיעות לוועדות להפסקת הריון ונאלצות להתמודד עם המכשולים שיוצר החוק.

סימן ב' לפרק י' בחוק העונשין, התשל"ז–1977, העוסק בהפסקת הריונות, במתכונתו הנוכחית, מנוגד לרוח חירויות הפרט. על כן מוצע בחוק זה לבטל את הוועדה להפסקת הריון, ולהכיר בזכותה של אישה לבחור לבצע הפלה כזכות יסוד המוקנית לה. הסמכות להפסיק הריונות תוענק לשירותי הבריאות הממלכתיים, כחלק מסל הבריאות לו זכאי כל חבר בשירותים הללו, והיא תינתן לפי רצונה של האישה ולא לפי התנאים הנוקשים שקבועים כיום בחוק.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים